השעה הייתה שעת צהרים חמימה והכל מסביב היה שקט ושליו.
לורן עמד עתה לפני החלק האחרון במסע שלו. כבר כמעט שלושים שנה
שהוא נודד במרחבים האינסופיים של עולמו הקטן, שלושים שנים שהוא
עבר בהם כמעט בכל מקום ידוע לאדם וגם בלא מעט מקומות שרגל  אדם
מעולם לא העלתה בדעתה לנעול על עצמה נעל ולהתחיל לצעוד
לכיוונם. במשך שלושים השנים הללו הוא פגש מאות, אם לא אלפי,
אנשים חכמים ויודעי דבר. רובם זקנים בעלי ניסיון חיים עשיר
וחלקם ילדים צעירים בעלי תמימות פשטנית עם תובנות עמוקות
ביותר. מכל אחד הוא אסף את תמצית ההבנה היקומית שלהם וניסה
לחבר בין אלפי משפטי החכמה ומיליוני השאלות הבלתי פטורות במטרה
אחת בלבד, להבין את דבריו של המאסטר הגדול.
המאסטר הגדול חי בבקתה צנועה בשולי הכפר בו לורן גדל. האמונה
בכפרו של לורן הייתה שהראשון שיצליח להבין את דבריו של המאסטר
הגדול יהיה לאדם החכם בעולם ויוכל לדעת את התשובות הרבות
לשאלות הקיום הבסיסיות אותם איש מעולם לא הצליח להבין.
המאסטר הגדול היה אדם די פשוט והשוני שלו משאר אנשי הכפר לא
היה גדול. היו לו רק שתי תכונות חריגות שייחדו אותו משאר אנשי
הכפר.
הראשונה היא העובדה שעורו של המאסטר הגדול היה בהיר בהרבה
מעורם של האדמדם של שאר אנשי הכפר והדבר השני הוא העובדה
שהמאסטר הגדול הוא היחיד מבין אנשי הכפר שלא נולד שם אלה הגיע
אליו לפני מולדי ירח רבים מספור ואיש כבר לא זוכר מתי היה היום
המדויק בו הוא הגיע אל הכפר, אך כולם זכרו היטב שהוא אינו בין
הילידים ותמיד רכשו לו כבוד גדול.
אה... וכמובן שגם אף אחד לא הצליח להבין מילה ממה שהוא היה
אומר. הם יכלו לזהות שהוא דובר את שפתם ושהוא מבין את כל מה
שהם אומרים אך כשניסה להשיב על שאלותיהם מלותיו היו מבולבלות
ולא מובנות כלל. אנשי הכפר החליטו שדברי החכמה שיוצאים מפיו של
המאסטר הגדול כאילו מוצפנים בקוד מיוחד ושהוא נשלח אליהם
על-ידי האלים הקדומים על מנת לתת מענה לשאלותיהם הרבות. הם
האמינו שהאלים את הצפינו את דבריו של המאסטר הגדול כי הם פחדו
שאנשי הכפר הפשוטים ישתגעו לשמע התשובות העמוקות ויעבדו את
עצמם לדעת. לכן האמינו שרק אדם שעבר הכנה מתאימה יוכל להתעלות
מעל הצופן ולהבין את דבריו של המאסטר הגדול.
וכך קורה שהיום, אחרי שלושים שנות נדודים, עומד לורן לפני
הניסה לחצר ביתו של המאסטר הגדול ומוכן לעשות את הצעד הגורלי
שיבדוק האם נדודיו היו לשווא.
הוא דחף את שער החצר בעדינות והחל לצעוד אל עבר דלת ביתו של
המאסטר הגדול.
שתי הקשות חטופות בדלת, מלמול לא ברור, דישדוש רגליים על רצפת
העץ ומיד אחריהם פתיחת הדלת. לורן קד לשלום וביקש מהמאסטר
לשוחח עמו קצרות.
המאסטר החווה קידה וסימן לו להיכנס.
לורן לא התעמק יותר מדי בתוכנו של החדר, אף על פי שהיו שם כמה
פריטים ייחודיים ביותר שכל אחד ואחד מהם דורש את מלוא תשומת
הלב והתבונה על מנת להעריך אותו כיאות.
אך ללורן היה יעד ברור והוא דבק בו. הוא התיישב והחל לספר
למאסטר הגדול על אודות מסעותיו בעולם הגדול, על האנשים הרבים
שפגש ועל הכתבים העתיקים שקרא.
המאסטר הגדול ישב מולו והאזין לסיפוריו של לורן, גומע כל מילה
ומילה שיוצאת מפיו כאילו היו הייתה צוף של פרגים.
אחרי כמה שעות ומספר לא מבוטל של כוסות תה מקומי ועוגיות קסמים
מאפה ידיו של המאסטר בעצמו, לורן סיים את סיפורו והמתין
בציפייה לרגע שבו סוף כל סוף ידבר אליו המאסטר.
המאסטר הגדול שאף אוויר מלוא ראותיו ובגמגום נוראי ושפה עילגת
פנה אל לורן בקצב דיבור איטי ביותר על מנת שיוכל להבין אותו.
"דרכים רבות עברת לורן, אך אני חושב שאין לי את התשובות שאתה
מחפש".
לורן התקשה להבין את דבריו של המאסטר הגדול אך היה לו הרושם
שהוא מאוד מתאמץ על מנת לדבר ברור ככל יכולתו.
"אתה מבין לורן, אני אינני שליח האלים העתיקים או מביא הבשור,
או בעל התשובות.
אדם פשוט אנוכי, אדם פשוט עם בעיה בדיבור. מילתי אינן מוצפנות
ודברי הם אינם דברי קודש"
לורן הביט במאסטר הגדול המון כמו שלא היה מעולם.
"אני פליט" הסביר המאסטר "נולדתי בכפר גדול מאוד ורחוק מכאן
מאות ימי הליכה. אך בכפרי שלי נתפסתי כמטרד, כשליח השטן, כנציג
רועה וככופר ונשלחת לעשרות שנות נדודים כדי לכפר על חטאי ולבקש
מחילה מהאל. מצד אחד גורשתי מהכפר אך מצד שני לא כל כך הצטערתי
לעזוב.
במשך שנים נדדתי בעולם, ממש כמוך, וניסיתי ללמוד לשלוט בשפתי,
כי האמנתי שרק כך אוכל להיפטר מהדיבור השטני שאוחז בי. היו
ימים רבים בהם חשבתי לעצמי שמא אינני שליח השטן וכי אלו סתם
אמירות תפלות, אך אמונתי בדת הייתה חזקה, וכך שכנעתי את עצמי
שזהו קולו  של הכופר שמדבר מתוכי, וכי אפילו הבישוף אמר שאני
שליח השטן ומי אני שיערער על דבריו של הבישוף ומלומד והחנון.
ואז הגעתי אל הכפר שלכם לורן, ואתם קיבלתם את בעיית הדיבור שלי
והפכתם אותי למאסטר גדול. לקחו לי שנים רבות להבין זאת, אך
היום אני יודע בפירוש.
אינני שליח שטן כשם שאינני מאסטר גדול, אתה מבין לורן זה הכל
עניין של דת ואמונה.