אי שם
מעבר לנהר
גר רביעזר,

כל היום היה מעביר
בתפילות ומחרוזות,
היה אוכל כמו חזיר
וצם בין הארוחות,

גינות ירוקות
מטופחות סביב,
היה חם נורא,
יחסית לאביב.

דרך העצים הרוח שורקת
סודות לישנים מלחשת,

וממרחקי גלאקסיות
ליד ערפילית הסוס
בא יצור קטן, בהיסוס,
אמנם לא היה ירוק
אך רצה ללמוד לצחוק.

פגישת מחזור
בין כל המתלמדים,
כמו לעבור
לעיר שם חכמי חלם חיים,

בין זקנים וספרי לימוד
התורה והאורה,
ריחף הוא בבידוד,
זה לא היה כ"כ נורא.

מתצפת שם מלמעלה מקשיב ומאזין
איך מדברים עליו חכמי חלם, ולא הבין.

כל יכל, גדול קטן
הוא פה, הוא שם
קיים הוא לעולם.
מרומם עניים ומוריד מלכים,
שולט במתים, מצווה על החיים,
עושה הכל, גם מה שלא אפשרי,
כי הוא כל יכל וזה לא זמני!

ככל הנראה אותו חייזר לא ירוק,
ממחשבות גדולה כבל לא היה מתוק,
על החלמאים צעק, הוריד ברקים,
עשה רעידות והכניס בהם פחד אלהים.

וכשעל ברכייהם מפחד רעדו
על המזבח ירד מרחף על ענן,
וכאשר אותם חלמאים
את החייזר ראו
להפסיק לצחוק לא יכלו.

נעלב החייזר ובכה מבושה,
וקפץ להודו לחפש אהבה.

כי כמו שנאמר
ירוק הוא לא היה,
בוורוד מזעזע,
הוא זהר באולטרא.

ומאז ועד עצם היום, כולם כבר יודעים,
אלים אמיתיים מבקרים רק בפורים.