יולי לוי / העקבים שלי |
כשפרעת את שערותי בכף ידך
פרעת את החוב שהותרת,
כעת אתה רשאי למות כרצונך.
אני לא מקנאת יותר בזו שהרקדת,
המנגינה שלכם נישמע עצובה כל כך.
האגרוף שכיווצתי
הותיר חריצי ציפורנים בבשרי,
זה הזמן לשחרר,
אפטיה מתוקה נמסה בגופי
כשאני שומעת אותך מספר:
"רק עקבים כמו שלה
יכולים להתהלך בכזו נינוחות"
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|