כיף לגור בעיר הגדולה.  כל הזמן קורים דברים מעניינים.  כמו
למשל הסיפור על רחוב ריפקין.  רחוב ריפקין הוא רחוב די קטן,
כמעט סימטה ובפינה שלו, ממש לפני שהוא נפגש עם רחוב צרקס, מצאו
נוזל שגורם לאורגזמה.  
רק בשביל הרקע, שתדעו אם אתם לא מכירים את רחוב ריפקין, זה
רחוב די מלוכלך.  יש בו כמה פחים גדולים בשביל החנויות מסביב
והם בדרך כלל גולשים על גדותיהם.  חלק מהחנויות הן חנויות דגים
או תבשילים מסריחים אחרים ובאמצע הרחוב יש מן תעלה קטנה ישנה
מאוד כדי להוציא את כל הזוהמה מהרחוב ממש עד לרחוב צרקס.  תמיד
אתה יכול לראות נחיל מים קטן בצבעים משונים זורם לו בתעלה.
ומה שמוסיף לתערובת זה המרזב שנמצא ממש מעל המקום שבו התנקז
הנוזל וסוחב לשם שאריות מגג של אחד הבתים.  כל זה יצר שלולית
בקצה הרחוב של נוזל שגורם לאורגזמה.
בהתחלה זה התגלה, כמו כל התגליות הגדולות, במקרה.  אישה אחת לא
זהירה שבאה לקנות  קרפיון לשבת לא שמה לב ודרכה בשלולית.
בהתחלה מלמלה קללה בשקט, אבל אז פתאום נעמדה, פתחה עיניה
לרווחה והחלה לרעוד רעידות קלות, לתפוש שפתה התחתונה בשיניה
ולהביט לשמים.  משום מה גם כשחזרה עם הדג בידה בטעות, כמובן,
דרכה ממש באמצע השלולית.  אחריה נכנס איזה גבר לעניין.  הוא לא
דרך בשלולית, אבל אופנים שעברו לידו פשוט התיזו עליו ומילאו
אותו כתמים.  הוא נעצר המום ומיד הופיע לו כתם נוסף במפתח
מכנסיו.  שמע המקום עבר במהירות מפה לאוזן.  אנשים החלו לצאת
מרחוב ריפקין עם נעלים רטובות.  הגדילו לעשות אישה אחת וחברתה
שפשוט התיישבו בתוך הזוהמה.  רחוב ריפקין מעודו לא שמע צעקות
כאלו שהתגברו אף על צעקות מוכרי הדגים.
ואז אנשים החלו להביא כוסות או כלים אחרים אפילו דליים ולקחת
מהנוזל הביתה.  כל תושבי העיר הגיעו לשם, אנשים בחליפות,
שמעולם לא ידעו שרחוב ריפקין קיים או אפילו נפגש עם רחוב צרקס,
הגיעו עם מיכלים מפוארים והתחילו למלא אותם במי השלולית.
ההיסטריה רק גדלה ובכל מקום בעיר יכולתם לראות אנשים עם חיוך
על הפנים. כל הזמן עם חיוך על הפנים. חוץ מברחוב ריפקין כמובן.
שם החיוכים נעלמו. אנשים הגיעו לשם עם מגפיים , וכפפות גומי
בכדי שיוכלו לקחת יותר מהנוזל בשבילם ואלה הטיפשים שבאו לא
מוכנים וקיבלו אורגזמה במקום פשוט עמדו שם כמו מפגרים ונתנו
לאחרים לקחת את הנוזל.
המוני אנשים מילאו את הרחוב הקטן. יותר ויותר כל יום וחנויות
הדגים והתבלינים שנהנו מזה בהתחלה כבר לא יכלו לעשות עסקים ,
מי בכלל יכול לחשוב על בורי  או קינמון  באמצע אורגזמה או כמה
כאלו .כך שהמוכרים פשוט סגרו את העסק ,לקחו נוזל והלכו מחויכים
הביתה. זה כמובן גרם לרפש שבתעלה להפסיק לזרום כמו בעבר ומה
שקרה זה שהשלולית שכל הזמן הוציאו ממנה החלה לקטון. האנשים
הרגישו בזה .לאט לאט ככל שקטנה השלולית והידיעה על זה נודעה
בעיר החלו להגיע יותר ויותר אנשים .המצב הגיע לכדי אסון כמעט
כשאנשים צועקים ורבים מי יוכל לקחת מנוזל האורגזמה הביתה.
צוותי טלוויזיה הביאו סיקור מדי יום על המתרחש במקום. יומני
חדשות הביאו תמונות מזוויעות של אלימות ,דם שמתערבב בנוזל
היקר.  המצב היה בכי רע מה עוד שהשלולית כבר כמעט נגמרה עד שקם
ראש העיר ובצעד נועז ומבריק הכריז על קצה רח' ריפקין עד רחוב
צרקס כשמורת טבע מוגנת. מאז אף אחד לא נכנס לשם יותר ורק זוגות
מתוסכלים וכמה חברה בודדים משקיפים מהגגות ומסתכלים בקנאה על
השומרים של המקום שיושבים להם בנחת ומחייכים.