היה זה ערב קריר. הרוח נשבה קלות ונשאה עימה עלי שלכת לאורך
השדרה ביום בו הוא החליט לצאת למאבק. מאבק לחיים ולמוות, חשב
לעצמו. "מאבק שבו אנצח, ואחריו רשמי האובדן העצמי אשר זורעת בי
אותה ה"מפלצת" יעלמו כלא היו", חזר ושינן לעצמו בקול מכין עצמו
לקרב.
בצעדים קלים הוא שב על עקבותיו אשר הותיר בחדר, הלוך ושוב, כמו
הזמן השב על עקבותיו. הוא עצר קלות מנסה להיזכר בשמה של ילדה
קטנה, אשר היא כמו שמה מזמן כבר נשכחה ממנו.
לאחר קרבות רבים, היום הוא יוצא אל הקרב האחרון אל מול אויב
האושר הגדול ביותר -חששותיו, אשר חללים רבים הפילו ולא השאירו
אלא גופות מרוקנים משאיפות, חלומות, תקוות, אהבות, נסיעות
למרחקים והגשמה עצמית.
"זהו", אמר, "מעתה והלאה חיים חופשיים, חופשיים לעשות בהם
כרצוני וללא שיעבוד עצמי אל פחדי ואל הזולת. מעתה להתעלם מן
הכרסום שבלב המונע ממני את חיי, הקץ להכתבת חיי ע"י כל מיני
ארחי-פרחי, הקץ להכתבת חיי ע"י עוברים ושבים, הקץ להכתבת חיי
ע"י קרובים וחברים, אני הוא אני ואחיה על פי דעתי והשקפתי,
אהיה באשר אהיה". אמר וניצוץ בעיניו.
צלילי הרוח כמו לחשו בו, וביערו בנפשו את גחלי הרצון לחופש.
הוא נעמד מול החלון לראות את עלי השלכת המתפזרים בדרכם אל עבר
הבלתי נודע. יודעים הם כי מסעם, כמסעו שלו, אף כי מאיים הוא
בדרכיו הנסתרות, כמו כל פחד מן הבלתי נודע, הרי שמסע כזה הוא
אל עבר מקומם הטבעי הראוי להם.
אור הפנסים האיר פניו למחצה ונח על שפתיו ומטה, מחפש לנשק
שפתיים בוערות אלו. כשהסב פניו אל מרכז החדר האור נשמט מעל
גופו. בתחילה מעל שפתיו ובאחרונה מרגליו, כמתרפס אל גיבור
היום.
היה זה ערב קריר, רוח נשבה קלות ונשאה עימה עלי שלכת לאורך
השדרה כשהוא ניצב מול אותה המפלצת. ללא דיבור, ללא הקדמות, הוא
אחז בקת האקדח בשני ידיו וירה שלושה כדורי עופרת מלאים בשנאה
ותיעוב אל אותה מפלצת איומה אשר במשך 27 שנות חייו רוקנה את
תוכנו, הגבילה את עצמאותו ושיברה את כולו. זיכרונות שמעולם לא
היו לו, מסעות שלא עשה, אמרות שלא אמר, חלומות שלא הגשים,
שאיפות שפחד לשאוף מאווירם הצח אל תוך תוכי עצמו, תקוות שנופצו
אל קיר האבדון, אשר הוא לא השכיל עד עתה לקרוא את הכתובת שעל
הקיר. וכעת לאחר 27 שנות שתיקה הוא שבר את שתיקתו בשלושה כדורי
עופרת.
היא שכבה שם בלא נוע, ללא אומר. כעת גוש מלא בחלומות שלא
הוגשמו, צחוק אשר מעולם לא נשמע. רק מדממת אהבות שמעולם לא
אהב, גונחת חלומות שלא הגשים, דומעת נופים שמעולם לא ראם ופשוט
נמסה והתפזרה ביחד עם עלי השלכת במסעם עם הרוח.
|
