איך היא מעיזה לומר לי שאני לא מתחשב, רק היום כתבתי לה מכתב
כמה אני מצטער.

"לדחוף אותו"... לאן?!
היא לא נורמלית, איזו האשמות חסרות שחר...
"לא חסרות שחר"?!

מה פתאום היא מזכירה לי את הטיול באילת...

לא, אל תזכיר לה את השבת ההיא אצל ההורים שלה, אתה יודע מה קרה
בפעם שעברה שהזכרת לה...
אוי, ידעתי שאסור להזכיר לה את השבת ההיא, עכשיו אני צריך
לעבור הרצאה שלמה בקשר להורים שלה.
"כן אתה תקשיב ותשמע", איזה קול מעצבן יש לה כשהיא מדברת על
הנושא הזה. דווקא עכשיו היא מדברת על זה, כשנירוונה ברדיו?
"NO I DON'T HAVE A GUN'' כן, אם היה לי עכשיו אקדח הייתי
משתמש בו.

"ואחותך..." מה את מכניסה את אחותי כל פעם... הקנאות שלה זה
משהו...
"לא קנאית"?! על מי את עובדת.

רגע, רגע תירגע. תזכור מה שקראת בספר, אתה יכול לבחור מתוך
'גלריית הרגשות' שלך איזה רגש שאתה רוצה, ואתה לא חייב לבחור
בכעס. תירגע.
יא מטומטמת למי את קוראת אדיוט?!
איך אני שונא את המבט המעצבן הזה בעיניים שלה כל פעם שאנחנו
מתווכחים, מבט כזה של אני יודעת הכל ואני פה הצודקת ואני אנצח.


טוב, האשמות כאלה אתה לא צריך לסבול, לך.

או, את תראי איך אני הולך דווקא עכשיו.

הא, את יודעת שאני אכנס לפה מחר, כמו בכל פעם שאנחנו רבים.

'גלריית הרגשות'. תזכור, 'גלריית הרגשות'. שלוף כל רגש אחר רק
לא כעס והדומים לו. שלוף שמחה. לא, שמחה זה קשה. טוב, שלוף...
שלוף רוגע. תנסה להירגע, הנה תעצום עיניים תשאף אוויר. יופי.
למי יש כוח עכשיו לחכות באור אדום?
תירגע, תירגע... שאיפה עמוקה... נשיפה... יופי.

תראה איזה יופי של חניה מוכנה מול הקיוסק.
איפה הארנק, בכיס? כן, בכיס.
"כן, אתה תקשיב ותשמע", גם להקשיב וגם לשמוע. באמצע נירוונה.

עיצוב יפה יש לקיוסק, מעניין מי עיצב את המקום. הוא בעצמו
עיצב, מוכשר. אה, הוא למד ברמת-יוסף במגמת עיצוב, אולי הוא
מכיר את ריבי, לא? הוא לא מכיר. אולי את ענת? גם לא. ובטח לא
את שלום, אה את שלום הוא מכיר, איזה יופי. כן, שלום היה חבר של
רונית, היה.
כן רונית ואני עכשיו יוצאים ביחד, ואני עכשיו רוצה לצאת מכאן,
רק באתי לקנות סיגריות לא לעשות פגישת מחזור של בית ספר שאפילו
לא למדתי בו.

מה השעה?
מה זה, איפה חניתי? אה, הנה.
היי אחותי, רגלים יפות.
הלו, תתעורר, אתה כבר חצי שעה מחפש את המפתחות.
איפה הם?
אוי לא, אני לא מאמין, השארתי אותם ברכב.
איי הרגל!!! בסרטים זה לא נראה כזה כואב כשבועטים בגלגל...
אולי יש להם נעלים אחרות.

נו, מה עכשיו.

לא, אני לא מתקשר אליה, חבל לה על הזמן. מינימום שבוע אני לא
מתקשר אליה. לפחות עד מחר.


או, הנה טלפון, אני לא עונה לה. אה... אמא, מה שלומך?
נראה לי שגם כשאהיה בן 50 היא תדאג לי אם אכלתי היום, אמא
מרוקאית זאת אמא לכל החיים עם אחריות לכל החיים ולאחריהם.
תתקשר לסבתא...  הנה היא תכף תגיד את זה, אני מכיר אותה בעל
פה.
"ותתקשר לסבתא"...
ידעתי!

נו, תענה.
הלו, הלו, הלו, הלו... נו, תענה כבר.
או, יופי, הלו!
כמה מה שלומך, מה המצב, כאילו באמת איכפת לי איך הוא מרגיש
עכשיו.
כן, בטח עכשיו אני בא, אלא מה עוד שבוע?!
"צ'או"?! ממתי הוא התחיל לומר צ'או?

"כן, אתה תקשיב ותשמע..." באמצע נירוונה.
הפעם עד הערב אני לא מתקשר.

נו מה, שעה אני צריך לצלצל בפעמון?!
מירב, מה שלומך... איזה שדים יפים יש לך...
"רוצה לשתות משהו? לאכול? אתה רעב?", תמיד היה לה קול סקסי.  
"כן, אני 'קצת' רעב"?! זה קצת"?! הייתי יורד לה עכשיו על
המקרר.

בטח שהתייבשתי פה, שעה אני מחכה לך...
אוי, תתבונן, מה אתה באמת מאמין לי שלא היה איכפת לי לחכות?!
איך הוא ישר הבחין שרבתי עם רונית? כנראה שככה זה שגדלים ביחד
מגיל 12.
שרון הזה משהו, הוא ממש מבין אותי, אני כל פעם מתפעל ממנו
מחדש.
כן, אני מכיר את הרעיון הזה של 'גלריית הרגשות'.
מירב ממש מהממת, היא מזכירה את מישל פייפר ושרון סטון, בגירסה
הצעירה כמובן. מעניין אם היא סיפרה לו ששכבנו בתקופה שהם נפרדו
לפני שנה...
איך אני שונא כששואלים אותך שאלה כשאתה לא מרוכז. תענה כן.
אה, זאת לא שאלה של כן ולא.
"אני במקומך"... אתה במקומי לא היית יוצא מהבית חודש!
אתה מתגבר בקלות?! שאני אזכיר לך ליד מירב איך בכית לי לפני
חודשיים?
היא בלי חזייה!
נראה לי שאם מישהו היה עכשיו קורא לי את המחשבות הייתי מת על
המקום...

למה לקרוא לאמבולנס? תירגע!  
"הוא מת, הוא מת"... גם כשהיא היסטרית יש לה קול סקסי...

"תקשיב ותשמע"... דווקא כשיש שירים טובים ברדיו?