היום אחה"צ ניסע לבקר את דודה מוסיה, הודיע אבא היפו למשפחה
ביום שישי. זו הייתה הודעה טובה, מכיוון שהיפו אהב לבקר אצל
דודה מוסיה, אחותה של אמו, שהייתה שונה בתכלית משאר המשפחה,
והחשבה את עצמה לאמנית בנשמה, ותמיד היו קורות לו אצלה
הרפתקאות מעניינות.
כך שאחרי הצוהריים נדחפו כל בני משפחת היפו לג'יפ החדש שלהם,
ואחרי שאימא של היפו שלחה אותו פעם אחת חזרה לראות אם הוא כיבה
את כל האורות בחדר שלו ואת מערכת הסטריאו, ועוד פעם לבדוק אם
הוא נעל את הדלת הראשית כראוי, ואחר כך פעם נוספת את אבא היפו
לבדוק אם היפו באמת באמת נעל כראוי את הדלת הקדמית (זה ממש היה
בלתי אפשרי עבור אימא היפו, שהייתה מלאת גוף להיחלץ מבין המושב
הקדמי ללוח השעונים, אז היא פשוט נתנה הוראות לכולם) , סוף סוף
הם יצאו לדרך, כשאבא היפו זועף ומקטר. הוא תמיד היה קצר סבלנות
במה שנוגע לגיסתו, שהייתה קצת מרחפת לדעתו. היפו ניסה לשכנע את
אבא שלו לנסוע בקיצורי דרך בשבילי עפר, כדי לנסות את ה-4X4
בג'יפ החדש, אבל אבא שלו אמר שזו דרך מצוינת להרוס את האוטו,
ושאם היפו חושב שהם נוסעים לספארי, אז הוא על הרכב הלא נכון.
דודה מוסיה גרה בשפך הנהר. לכל מי שרצה לשמוע סיפרה  שהיא גרה
בשכונה יוקרתית עם שומר בכניסה, אבל המשפחה ידעה שזהו בעצם
פארק לאומי והשומר נמצא שם כדי למכור כרטיסי כניסה. אבא היפו
היה צריך להתווכח מרות עם השומר, והודיע לו שהוא לא מוכן לשלם
20$ כדי לראות את האחות של אשתו יושבת בבוץ, והרגיז אותו
שהשומר לא הפסיק לשאול אותו אם הוא יכול להוכיח שהוא קרוב
משפחה של  המוצג.  אחרי ½ שעה של ויכוח שבו אבא היפו הסביר שהם
משפחה של היפו עירוניים מכובדים שעוסקים בתעשייה, ולא חיות
פרא, או אמנים מתוסכלים, ואחרי שהשומר טען שהוא התקשר לדודה
מוסיה 3 פעמים, אבל היא לא עונה בבית, כי היא כנראה בתפקיד
בשטח עם תיירים, ושכרגיל היא אף פעם לא מוכנה לקחת את הטלפון
הנייד שלה, כי הוא תמיד נרטב לה, ואחרי שהתאסף מאחורי האוטו
שלהם תור מכוניות ארוך של תיירים מצפצפים, נכנע השומר ונתן להם
להיכנס ללא תשלום. הוא נתן להם מפה של הפארק והסביר כיצד להגיע
לבריכת ההיפו.
את הבריכה היה קל למצוא. 6 ג'יפים מלאים בתיירים יפנים עמדו
מסביב לבריכה וצילמו כל פיהוק של ההיפוס. בבריכה עצמה שכבו להם
כ-60 היפו שקועים במים, חלקם משחקים שש בש או מקשיבים לווק מן,
כשרק הגב, קצה העיניים והאף מציצים מהמים והם מתבוננים בחשד
בתיירים, חלקם נמנמו כשהם מניחים איש את ראשו על גב חברו אחד
מהם כתב סיפור במחשב מטלטל. אני לא רואה את מוסיה, אמרה היפו
אימא בהתרגשות. היפו אחד ישנוני עם ראש לבקן הצביע לכיוון מעלה
הבריכה, ושם בברכונת פרטית קטנה משלה ישבה לה לבדה בשלווה דודה
מוסיה וסרגה סוודר. אימא היפו התחילה לקפוץ ולנפנף בידיים
והיפו, שרצה לעזור, רכן  מעל הגב של אבא שלו וצפצף בצופר של
האוטו. כל ההיפואים  בבריכה קפצו באחת בבהלה משנתם כשכלי השש
בש עפים באוויר ומים נתזים לכל עבר,  והתיירים היפנים הריעו
בשמחה וצילמו. דודה מוסיה דשדשה לעומתם, הניסה מדרכה קרוקודיל
ובאה לחבק את אחותה. אבא היפו ניסה להתחמק מללכלך את החליפה
שלו במים ובוץ וניסה להסתפק בלחיצת יד ולהיפו לא היה אכפת,
והוא עשה פרצופים ותנועות משונות לעבר התיירים, כי ידע שאחר כך
הוא יככב ביפן בכל האלבומים המשפחתיים, והרעיון מאד מצא חן
בעיניו.
אחר כך הם נסעו לדודה מוסיה. היה לה בית כפרי נחמד עם מקלחת
בכניסה לפני הדלת כמו בבריכות שחיה כשצריך לשטוף את הגוף לפני
שנכנסים, וטבחית צרפתייה שהכינה להם לארוחת ערב חביתה  בנוסח
זנזיבר,  שזה   ירקות  בגבעה שעליהם שופכים ביצה וגבינת לבש
קורי משולשת, עוטפים בצק דק בעגול וקולים במחבת. ואחרי ארוחת
ערב שתו המבוגרים קפה בווניל והיפו שתה מילק שייק שוקולד קר עם
מרשמלו קטנים בתוכו והיה מאושר.
לאחר ארוחת הערב ישבו המבוגרים בסלון ושוחחו. אבא היפו ניסה
לשכנע את דודה מוסיה לעזוב את השטויות בפארק ולבוא לעבוד אצלם
במפעל. אנחנו עומדים לפתוח קו חדש לשוקולד למריחה עם שבבי
אגוזי אדמה. תוכלי להיות הטועמת הראשית, הוא הציע לדודה מוסיה.
דבר ראשון,  אני מספיק שמנה גם ככה, אמרה דודה מוסיה, וחוץ
מזה, אין לי כוונה לעזוב את ה שאו ביס ניס. ההרגשה כשנמצאים על
הבמה וכל הקהל עוקב אחרייך בנשימה עצורה....  לעולם לא תבין
איך זה להיות שחקן. המשחק הוא כל חיי. אבל את בסך הכל יושבת
בבריכת בוץ וסורגת!! קרא אבא היפו, אבל דודה מוסיה לא הקשיבה.
גם היפו לא ממש הקשיב. זו הייתה תמיד אותה שיחה בכל פעם שהם
באו לבקר, ואבא היפו ודודה מוסיה התבצרו בעמדותיהם כמו תמיד.
מעל המרפסת יכול היפו לראות רחוק למטה את הדלתה של הנהר שנראתה
לאור הירח כשלוליות של חלב.  היפו מאחרים לחזור מהעבודה דשדשו
להם במים בשורה ונראו בחשכה כמו צוללות. מדי  פעם הם בירכו איש
את רעהו בתרועות שהדהדו מעל המים כצופרי אוניות.  מקום רגוע
אמר לעצמו היפו, כלום לא קורא פה אף פעם.
למחרת בבוקר התעורר היפו ממש מוקדם, ולכן הופתע לראות את דודתו
כבר עומדת במטבח ומכינה כריכים לעבודה. אבל שבת היום, הוא אמר
לה ?  הגיעה אתמול בלילה הודעה על מצב חירום, ענתה מוסיה, ואני
היום בכוננות, אבל אחזור עד 12 בצוהריים. קח כריך עם  חביתה
אתך אם אתה יוצא. איזה מצב חירום? שאל היפו בחשש, אהה, בטח
איזה תייר יפני איבד את עדשת המצלמה שלו, ומאיים להתקשר
לשגרירות שלו אם לא נמצא לו אותה, אמרה דודה מוסיה בביטול.
היפו לקח כריך חביתה ויצא לשפך הנהר. כל החיות הקטנות עדיין
ישנו, והיה קריר. הוא הלך לאורך אחד היובלים של דלתת הנהר,
משכשך במים בין השיחים ברגליים יחפות. והנה לפתע פתאום, בנשימה
עצורה, לכדה עינו ניצוץ במים. בדיוק במעבר שבו חוצות החיות את
הנהר, על אחת האבנים השקועות במים נח תקוע בקבוק זכוכית בעל
צורה משונה, שקוף מאד ובתוכו מה שנראה להיפו כפיסת נייר
מגולגלת, מפה סודית, הודעת האוצר... בלב רוגש הוא פסע על
האבנים הבולטות מהמים והתקרב משך זמן שנראה לו כמו נצח לבקבוק,
מתפלל בלבו שלא ייסחף, ואז ממש כשעמד לדרוך על האבן האחרונה,
להתכופף ולהרים את הבקבוק, שקעה האבן מתחתיו והוא נפל במלוא
כובד משקלו למים.
יפה מאד, אמר היפו לקרוקודיל גדול שהתחפש לאבן ויצא מתחתיו
והתרחק לאיטו במים. התרגיל הכי ישן בעולם, התחפשת לאבן כדי
ללכוד לך איזו אנטילופה מסכנה שתנסה לחצות את הנהר על האבנים.
היפו לא ידע אם הקרוקודיל הבין אותו בכלל. הקרוקודיל סתם נתן
בו מבט עקום מריר של אכזבה עמוקה, והסתלק בשאט נפש במעלה הנהר.
היפו לא חשש ממנו. הוא ידע שהוא שמן מדי מכדי שהקרוק יוכל
לפתוח את מלתעותיו ונגוס בו. הוא התחיל ללכת במורד הנהר, מנסה
לאתר את הבקבוק בשנית. המים ירדו במפלים קטנים ונקוו לבריכה
קטנה בתחתית מפל גדול של יובל אחר. היפו התקדם באיטיות במורד
הזרם, מנווט את דרכו בעזרת זנבו, מביט בזהירות מסביב מקווה
למצוא את  הבקבוק, והיה כל כך מרוכז עד שלא הרגיש ולפתע מצא
עצמו בקרב קבוצת קרוקודילים שהיו מרוכזים מתחת למפל בחצי קשת,
מביטים בעניין רב והתלהבות כלפי מעלה. היפו הרים את ראשו,
ולהפתעתו ראה שבמרכז קשת הקרוקודילים בסבך השיחים שמתחת למפל,
היה תלוי בשארית כוחותיו ילד יפני תייר קטן ורטוב עד לשד
עצמותיו. אהה, אמר היפו, והתקרב אל הילד הקטן חוצה את דרכו בין
הקרוקודילים, אז אתה מצב החירום של הדודה מוסיה... אבל היפני
הקטן היה מבוהל מאד. בשבילו היפו היה רק עוד מישהו שרצה לקחת
ביס מכריך החביתה שהיה הוא עצמו. הוא רק טיפס גבוה יותר ככל
שיכול, נאחז בצמחים שהיו מתחת למפל וצעק צעקות איום מבוהלות
ביפנית. תראו תראו, יפני מדבר, ניסה היפו להתבדח בקול ידידותי.
הוא הפנה את ישבנו אל הילד, כדי להראות לו צד יותר ידידותי
מהצד הקדמי עם המלתעות בתקווה שהיפני הקטן יבין שהוא לצדו. אחר
כך הוא הפנה מבטו אל כנופיית הקרוקודילים התרומם על רגליו
האחוריות וטפח על חזהו בשני אגרופים, מנסה להראות איום ומפחיד,
אבל הקרוקס לא התרשמו, ובתגובה מיד החלו לנקוש במלתעותיהם
בקולי קולות ולנהום. היו שם כ-6-7 קרוקודילים, ולפחות אחד מהם
היה ארוך יותר מהיפו עצמו וגדול ביותר. הקרוקודיל הגדול,
מנהיגם, התקדם כלפי היפו: אנחנו רוצים סושי, הוא צעק, או לפחות
זה מה שהיפו ניחש שהוא אמר. אין סושי בשבילכם, צעק היפו. הוא
לקח נשימה עמוקה, ושרק בכל כוחו את השריקה המשפחתית, אבל זו
בקושי נשמעה מעל הנהמות והנקישות של הקרוקודילים ורעש המים
במפל. הקרוקודילים הלכו התקרבו, והיפו נסוג ונסוג. ואז הוא פער
את פיו ושאג את שאגת הקרב של ההיפואים והם נסוגו לרגע, אבל
מנהיגם הגדול זינק קדימה וניסה לנעוץ את מלתעותיו באחת מאוזניו
של היפו, ורק ברגע האחרון היפו הפנה את ראשו והם התנגשו ראש
בראש, מלתעות במלתעות, והיפו ידע שלפניו יריב חזק ומסוכן,
ושהוא בבעיה. הוא נסוג לאחור וכבר היה לחוץ בגבו לקיר מתחת
למפל המים כשהם זורמים על גבו. הילד היפני שבינתיים הבין מה
קורה והחליט לשפר מצבו ולטפס למקום גבוה יותר, עזב את השיחים,
עלה על גבו של היפו וישב על צווארו אוחז באוזניו הקטנות. היפו
החליט שהוא ינצל את ההזדמנות וינסה לזנק קדימה לכיוון  גדת
הבריכה . על הקרקע היפואים מהירים מאד, כמו אופניים, ושם
הקרוקודילים לא יוכלו לו, אבל בינו ובין גדת הבריכה הייתה חלקת
מים שבה הוא יכול רק לדשדש לאיטו, ולקרוקודילים יש במים יתרון
מהירות גדול על פניו.  והוא זינק וחצה דרכו בין הקרוקס
המופתעים כשהוא מקשקש בזנבו ויוצר  מסך מים להסתיר עצמו
מאחוריו. הקרוקודילים היו  כל כך מופתעים והוא כמעט חשב
שיצליח, אבל אז הם זינקו מאחוריו במהירות ואחד מהם ניתלה על
קצה זנבו בשיניו,  מעכב אותו מאד, והשאר התגודדו סביבו, מנסים
לנשוך אותו ולטפס על גבו ולהגיע לתייר שנמצא שם. היפו הסתובב
ונלחם, גורר אחריו בקצה זנבו את הקרוקודיל, אבל המצב היה באמת
נואש. ואז, כשהכל נראה אבוד... נשמעה שאגה נוראה ודרדור אבנים
ובמורד גדת הבריכה דהרה למטה קבוצת היפואים ובראשם דודה מוסיה
שנראתה איומה ונוראה ביותר. תוך כדי שאגות היא זינקה לבריכה,
משקיעה במלוא משקלה את הקרוקודיל הגדול, חובטת בשני, ותוך רגע
קל, התהפך מאזן הכוחות והקרוקודילים נפוצו לכל עבר. אחד
מההיפופותמים התקשר בווקי טוקי שלו ותוך מספר רגעים הגיע ג'יפ
של הפארק ובו הוריו הרעשנים של הילד היפני הקטן, והם קפצו
מהג'יפ ורצו לחבק אותו. הילד סיפר להם את מה שאירע וחיבק את
אפו של ההיפו.  היפו הייה שרוט כולו ונראה כגיבור מלחמה.
לאחר שנרגעו,  לקח היפו את היפנים ואת דודה מוסיה לתוך הבריכה
וסיפר על בקבוק הזכוכית ועל הקרוקודילים ומה שארע, ובעודו
מדבר,לנגד עיניו הנדהמות ראה פתאום את בקבוק הזכוכית, גיבור
הסיפור שלו, צף מעדנות בין כולם ושט במורד הנהר. בנהמה זינק
היפו על הבקבוק, התיירים הנדהמים נפוצו לכל עבר, אבל היפו
התרומם מתוך המים והניף בשאגת ניצחון את הבקבוק מעל לראשו.
דודה מוסיה לקחה את הבקבוק מידו, הביטה בו בשמש, ואז חלצה
בשיניה את הפקק, ניערה את הנייר המגולגל, פרסה אותו, הוציאה
זוג משקפי קריאה ועיינה בפיסת הנייר בעניין. מכרה זהב, היא
אמרה לבסוף. מה??? צעק היפו בהתרגשות, מפה של זהב? אוצר? לא,
לא, הרגיעה אותו מוסיה. זהו מתכון ישן ואבוד של מיץ קנה סוכר
בלימון וג'ינגר. זהו? שאל היפו באכזבה עמוקה, כל ציפיותיו
נמוגו. אל תתאכזב עודדה אותו דודה מוסיה, תאמין לי שזה לא פחות
טוב ממפת אוצר. זה נראה לי מתכון מצוין.
ההיפואים חזרו הביתה והיפו הלך להתקלח. דודה מוסיה סיפרה
בינתיים להוריו המודאגים של היפו על עלילותיו. ידוע שלהיפואים
אין מה לחשוש מקרוקודילים, אמר אבא היפו בדאגה מרובה, אבל
נשמע לי כאילו המצב היה ממש מסוכן.
כשחזר היפו מהמקלחת הוא מצא במטבח את דודה מוסיה עומדת מעל
משהו שנראה לו כמו מעגילה לסחיטת כביסה. שני גלגלים גדולים אחד
על השני, שמסובבים עם ידית ומכניסים בינהם את הכביסה לסחיטה.
אלא שבמקום כביסה, הכניסה פנימה דודה מוסיה קנה סוכר, חתיכות
ג'ינגר ולמון-ליים. המיץ שהופק מקני הסוכר נקווה לתוך משפך
ונזל לכלי מלא קרח, וכשכלי התמלא, מזגה דודה מוסיה את הנוזל
שצבעו זהב דרך מסננת לתוך כוסות והגישה להיפו. הטעם ערב מאד
לחכו של היפו. פנטסטי, אמרה אימא היפו. אנחנו נקרא לזה משקה
ההיפו הרשמי, אמרה דודה מוסיה. אני מציע, אמר אבא היפו, לאור
האירועים, שזה יקרא משקה ארוחת הבוקר של גיבורים.
בצהרים התקיים טקס רשמי בכניסה לפארק הספארי, וכל הדיירים
נכחו. יושב ראש הפארק תלה על צווארו של היפו מדליית כבוד,
והכריז שמהיום כל תייר שיגיע לפארק יתכבד בכוס משקה ארוחת בוקר
של אלופים, ומכיוון שלהיפו יש הזכות על המתכון הוא יקבל דולר
אחד תמלוגים מכל כרטיס כניסה שיימכר. כולם הריעו והתיירים
צילמו. אבא היפו הלך להתווכח עם יושב הראש וטען שמגיע להיפו
יותר מדולר כי כולם יודעים שבעצם אוכל זה הכל. היפו הצטלם
מחובק עם הילד היפני והם החליפו כתובות דואר אלקטרוני בינהם,
ואז עלו כולם על המכוניות וחזרו לבתיהם. זה היה סוף שבוע
מעניין ומוצלח שהסתיים טוב, והיפו היה מאושר מאד.