לפני הרבה שנים, בארץ רחוקה רחוקה, חי היפו אשר ניהל חיים
מאושרים ורגועים ביותר יחד עם היפה ארוסתו, אשר מאד רצתה
להינשא לו.
היפו, היא אמרה, האם אינך חושב שהגיע הזמן שנתחתן? החזאי אומר
שעכשיו מזג האוויר נפלא ומתאים בדיוק לירח דבש.
אבל היפה יקירתי, ענה היפו, את יודעת שרק לאחרונה קודמתי
בעבודה ויש לי  אחריות רבה כטועם הריבות הראשי במפעל הריבות
הגדול ביותר בכל דרום מזרח אסיה. אינני יכול כעת לקום
ולנסוע...
היפו, ענתה לו היפה ארוסתו, אשר הייתה מאורסת לו כבר 7 שנים
תמימות, במהלכן שמעה את כל התירוצים שרק יכול היה להמציא. כבר
שמעתי את התירוץ הזה בעבר... הרי אתה מקבל קידום כל 3 חודשים
היות שהמפעל הזה שייך לאביך...
וכל קידום כזה אכן הגיע לי, ענה היפו. (הוא ניסה עוד תירוץ
אחרון): אנשים יוצאים לירח דבש ואוכלים המון ועולים במשקל,
ובמעמדי החברתי לא נוכל לנסוע לסתם מקום נידח, אלא למקום יקר
ובעל מעמד, ואת יודעת כמה קל לי לעלות במשקל... אם לא הייתי
פוחד מכך, הייתי מתחתן אתך עכשיו ומיד...
מממ... אמרה היפה בקול מסתורי...יש אי אחד שנקרא פנג-דאו, זהו
המקום הכי "אין" בתקופה האחרונה (היא הסתכלה משום מה על
הוילונות ולא בעיניו של היפו...), כל ההיפופותמים החשובים
יוצאים לשם לחופשה, וסוכנות הנסיעות פרסמה שאין סיכוי לחזור
מהמקום הזה במשקל גבוה יותר מאשר המשקל בו הגעתם אליו. זה באמת
המקום הכי מפורסם ויוקרתי שקיים!
אבל זה בלתי אפשרי, אמר היפו, חייבת להיות לכך סיבה, זה בטח
מקום נידח ונתעב, איך זה אפשרי לצאת לחופשה במקום נחמד ולא
לעלות במשקל?... וחוץ מזה, למה את פתאום לא מסתכלת לי בעיניים?
משהו כאן בהחלט חשוד... הוא הנהן בראשו.
האי הזה הוא באמת המקום הטוב ביותר לצאת אליו לחופשה. אני
בטוחה שתאהב אותו, וחוץ מזה נראה לי  שהגיע הזמן לכבס את
הווילונות האלה.
הביטי בעיני כשאת מדברת על האיים האלה, ענה ההיפו. רגע...
הטלפון מצלצל, ענתה היפה ועזבה את החדר במהירות רבה (ובלי לשים
לב היא רמסה שולחן קפה אחד בדרך).
ובכן, להיפו לא היתה ברירה יותר, והם התחתנו ויצאו לירח הדבש.
כאשר הגיעו לאי פנג דאו כל חששותיו התפוגגו... המקום היה באמת
נהדר: חופים זהובים, עצי קוקוס רבים, בקתות קש קטנות
ונחמדות... הם הגיעו לסוויטת ירח הדבש שלהם במלון היקר ובשמחה
רבה החליפו את בגדיהם לבגדי ים. להיפה היה ביקיני נחמד וחדש,
אדום עם נקודות צהובות, והיפו חשב שהיא מעוררת תיאבון. הם ירדו
לבריכה וקפצו למים יד ביד. כאשר הם קפצו לבריכה, המון מים
ניתזו לכל עבר. הבריכה לא היתה קטנה במיוחד, אבל ההיפואים היו
מאד שמנים והם קיפצצו בשמחה בתוך הבריכה, וכאשר הם יצאו ממנה
נשארו בה מים מעטים בלבד שהגיעו רק עד הברכיים של אורחי המלון
האחרים שהיו באותה עת בתוך הבריכה.
אחרי שחזרו לחדרם הם התקלחו והתלבשו ויצאו לארוחת הערב הראשונה
שלהם כאדון וגברת היפופותמוס. הם הזמינו אווז בנוסח בייג'ין,
ותה קר בטעם תפוחים ו... עוד משהו שאינני מבינה חמצמץ. זהו תה
קר חמצמץ עם המון כדורי ג'לי בצורת פנינים ששותים בקש גדול
ורחב, וכאשר שואבים אותו עם הקש אפשר לראות את כל כדורי הג'לי
קופצים לתוך הפה כאילו שהם נורים מתוך מכונת ירייה. היפו מאד
התלהב מן המשקה והזמין משקה נוסף כפול באדיבות המלון. לקינוח
הם הזמינו טנג גו לו, שזה מקלות במבוק מחודדים עם פירות הדומים
לתותי שדה, פיסות אננס וחתיכות טנגרין ופירות נוספים פזורים
למעלה ובנוסף לכך סוכר נמס בטעם קרמל, והיפו ממש אהב את תפוחי
העץ החמצמצים הקטנים שהיו ממולאים בשוקולד ומקושטים בטבעות
ארוכות של שבבי סוכר שנראו כמו קריסטלים, והוא הזמין 3 מנות
כאלה, כולן באדיבות המלון.... ואת הערב המושלם הזה השלימו
סירות קטנטנות ששטו במפרץ מאחורי עצי הקוקוס, וירו זיקוקי
דינור צבעוניים ומרהיבים אל שמי הלילה .
אחרי הארוחה הם עלו בכבדות אל הסוויטה שלהם וישנו שינה ארוכה
וטובה משום שהיו עייפים מאד מן הנסיעה הארוכה, הרחיצה בבריכה
וארוחת הערב. וכך הסתיימה היממה הראשונה שלהם כזוג נשוי.
למחרת בבוקר הם אכלו ארוחת בוקר טובה שכללה קערה גדולה של
קינוחים מתוקים הנקראים קונג'י (זוהי דייסה המכילה סוכר חום
ומיץ פרי ריבס) וירדו אל הבריכה, ושם החלו הצרות... מנהל המלון
עמד מול דלתות הבריכה ולא נתן להם להיכנס. אתם מבינים, הוא אמר
בנימוס רב, אתמול כמעט לא נשארו בבריכה מים לאורחים האחרים
אחרי שיצאתם ממנה. הבריכה קטנה, ואחרי הכל אתם... אהה..
היפואים... למה שלא תנסו לרחוץ בים? מאד נחמד שם, ויש הרבה
שמש, ואם תגרמו לגובה פני הים לעלות מעט זה לא יעשה הרבה
הבדל...  אז ההיפואים הנבוכים הלכו לים.
היפה, אמר היפו, אני חושב שעליתי קצת במשקל, מה את חושבת? בגד
הים שלי הדוק מדי... אהה, זה שום דבר, ענתה היפה, רק נדמה לך
שזה הדוק מדי. חוף הים היה מאד נחמד. דייגים רבים ואורחים זרים
וגם אנשים מקומיים כהי עור הילכו לאורך חוף הים.
היפו שקע לתוך כסא הים והיפה פרשה את המגבת שלה על החול, שכבה
עליה והסירה את החלק העליון של הביקיני שלה. מה את עושה? זעק
ההיפו בבהלה. זהו חוף טופלס, הרגיעה אותו היפה, הרגע... היה
מודרני... לא! אני לא מסכים לכך! אמר ההיפו, וקפץ מכיסאו על
מנת להסתיר את היפה בגופו הגדול וידיו הפרוסות לצדדים ממבטי
האחרים. היפו, העובדה שהנך בעלי אינה נותנת לך זכות להגיד לי
מה לעשות, אמרה היפה בכעס, זוז מפה, אתה מסתיר לי את השמש.
מאחר שהיפו סירב לזוז, היפה קמה, לקחת את המגבת שלה וזזה מעט
לצד. היא נשכבה שוב על המגבת בגאווה.
היפו הרגיש מתוסכל מאד, וכאשר היפואים חשים תיסכול הם חייבים
לאכול משהו. הוא הביט סביב  וראה על הרחבה מולו דוכן של אטריות
נודלס מטוגנות. הוא הלך לשם, התיישב על שרפרף מול הדלפק והזמין
בבת אחת 2מנות גדולות, אכל את שתיהן בעצמו, וזה היה יקר מאד.
בסוף היום חזרו בני הזוג אל המלון. היפה היתה כבר חומה מאד
מרוב שיזוף, והעור שלה צרב. מקומיים רבים הטרידו אותה במשך
היום והיא לא ידעה כיצד להיפטר מהם. בבקשה, עזבו אותי במנוחה,
היא אמרה. אני לא כל כך רוצה חברה סביבי כרגע. מדוע אינך רוצה
חברה? שאלו הנודניקים הטורדניים. הם היו די מגעילים והיה להם
ניסיון רב בהטרדת תיירים. הם לא עזבו אותה במנוחה. היפה רצתה
להתפייס עם היפו, אולם מכיוון שהיתה עקשנית היא לא רצתה להיות
זו שמוותרת ראשונה. היפו עצמו היה כעוס מאד. כאשר הוא ישב
לאכול בדוכן הנודלס היפואים צעירים רבים באו להסתכל על היפה
כשהם מעמידים פנים כאילו הם קונים נודלס, והם המשיכו לדבר על
אשתו, מצביעים עליה, וכל מה שהוא יכול היה לעשות היה רק להמשיך
ולאכול מרוב תסכול, וגם זה היה יקר מאד...
באותו לילה בסוויטה שלהם היפה ישנה בחדר השינה והיפו ישן על
הספה, וכך הסתיים היום השני שלהם כזוג. עד לסיום ירח הדבש שלהם
הם העבירו את הימים באופן כזה: היפה שכבה על החוף ללא חלק
עליון וצלתה את עורה תחת השמש והיפו ישב בגבו אליה וזלל נודלס
מטוגנים.
כשהסתיימה חופשתם היה מוכר הנודלס עצוב מאד. הוא סיפר להיפואים
שזאת היתה השנה הרווחית ביותר עבורו, ושבכסף שהרוויח הוא מתכנן
לפתוח רשת של דוכני נודלס שתקרא על שמם: "הופה היפו", אבל הם
לא שמחו כלל. העור של היפה התקלף לגמרי, ובימים האחרונים
מקומיים רבים הציקו לה בבקשות למרוח על גבה שמן שיזוף, והיא
חשבה שההצעות שלהן היו מעליבות מאד, במיוחד לאחר שגילתה שחלקם
עבדו בחנות לנעליים ותיקים מעור. היא חשדה שהם רוצים בעצם
לגנוב ממנה את העור המתקלף שלה לעשות ממנו תיקים. היפו בקושי
יכול היה ללכת. כל בגדיו היו כל כך צרים שהוא פחד שאם יתעטש כל
הכפתורים יתפקעו לו. הוא היה מאד שמח לעזוב כבר את האיים
האלה.
אבל כאשר הגיעו אל משרד ההגירה הסתכל פקיד ההגירה על הדרכונים
שלהם, הסתכל על ההיפואים, אחר כך הסתכל על הציוד שלהם ואמר:
אני חושש שיש לכם משקל יתר. מה זאת אומרת? שאל היפו בכעס.
ובכן, זהו אי בעל משאבים רבים ותיירים עשירים רבים באים
ומדלדלים את המשאבים הטבעיים של האי. אנחנו פוחדים שבסופו של
דבר הם יקחו הכל ולא ישאירו דבר. לכן הקיסר החכם שלנו העביר
חוק שאומר שבן אנוש לא יעזוב את האי עם יותר מ-20 ק"ג משקל
מעבר למה שהגיע איתו. אבל לא קניתי דבר! ענה היפו. זה בדיוק
אותו מטען איתו הגעתי לכאן!. לא, איני מתכוון למטען, ענה פקיד
ההגירה. אני מתכוון אליך עצמך. יש לך עודף משקל של 200 ק"ג
מעבר למשקל בו הגעת לכאן. אני לא יכול לתת לך לעזוב במשקל כזה.
אבל זה מגוחך, אמר היפו. החוק הוא לבני אנוש. אני לא בן אנוש.
אני היפו!!!  מממ... אמר הפקיד והביט שוב בדרכונו של היפו, לפי
הדרכון אביך אישיות עשירה בעלת מפעל ריבות גדול. לפי הכרטיס
שלך הגעת כאח"ם (וזה לא איפופותם חשוב מאד) והמשטרה החשאית
דיווחה לנו על התקרית בבריכת השחייה ועל הרגלי האכילה שלך,
וביקשה להכריז עליך כעל "פרסונה נון גרנטה", והדרך בה אתה
מתנהג, בהחלט מראה על כך שיש לך אישיות. ולכן אין ספק שאתה בן
אנוש!
זהו חוק טיפשי, אמר היפו. חוק זה חוק, הפטיר הפקיד. אז מה אפשר
לעשות? שאל היפו. מממ, ענה הפקיד, נראה שיש לך סתימות זהב
בשיניים בעלות משקל גבוה. רופא השיניים של הקיסר מוכשר מאד
ויכול להחליף אותן בסתימות פורצלן קלות. אף אחד לא יגע בשיניים
שלי! ענה היפו בגאווה. ובכן, אמר הפקיד, מתבונן בגופו של היפו,
אנחנו יכולים להסיר בניתוח 200 ק"ג מהאחוריים הגדולים שלך. זה
נראה כמו נתח בשר משובח... נוכל להשיג עבורו מחיר טוב בשוק...
אל תהיה מגוחך, ענה היפו. טוב, אם גם ההצעה הזאת לא נראית לך,
תצטרך לעשות דיאטת הרזייה, פסק הפקיד. המילה הזאת שאמרת,
שמתחילה באות ד' היא דבר שאף היפו בעל מוניטין ישקול אותו אי
פעם. אין דרך אחרת... ענה הפקיד, מצטער.
אהה... לחש ההיפו, אתה יודע, אני הלכתי די הרבה פעמים לשירותים
על האי שלכם, וכיוון שאני היפו, השארתי כאן הרבה משאבים
טבעיים. היית צריך לבקש על כך קבלה, אמר הפקיד, אשר חשב לעצמו
שהשיחה הזאת הופכת להיות קצת חסרת טעם.
ההיפואים לא הורשו לחזור למלון שלהם, ונלקחו לצדו השני של האי
למרכז דיאטה מיוחד.
אנחנו עושים את זה כדי להגן עליכם, אמר מנהל המקום. אם תחזרו
למלון שלכם, תתפתו למזון הטעים ולעולם לא תרדו במשקל. כאן
אנחנו יכולים להשגיח שתאכלו מגוון מזון בריא, ובקרוב תאבדו את
כל המשקל העודף שלכם. נסו ליהנות, יש לנו מקום נהדר, ואפילו
חוף טופלס נחמד.
היפו היה מרוגז מאד, ואשתו ניסתה להיות חמה וידידותית, ולא
עזבה את הזרוע שלו משום שהיתה מפוחדת והרגישה אשמה ואחראית
למצב אליו נקלעו.
אחרי ארוחת הערב המשעממת והדלה, במהלכה היפו לא קיבל שום
תוספות, הוא הלך לשבת בלובי עם היפו דוקטור עגלגל אחד. שליט
האי הזה מאד רזה, ושונא שומן , אמר הרופא. האם אתה יודע מה
משמעות השם פנג דאו? זה אומר: "אי השמנים". מרכז הדיאטה הזה
מלא בבעלי חיים ואנשים חשובים כמונו אשר צריכים לרדת במשקל.
מממ.... אמר היפו לעצמו.הוא רקם מזימה. באותו לילה הנהיג את כל
האורחים להתקפת פתע על ארמון הקיסר. זה היה ערב שישי, והקיסר
ארגן ברביקיו בגן הארמון. שומרי הארמון לא שמו לב להיפואים
הרעבים משום שהיו מרוכזים בריחות הברביקיו. המורדים הכריחו את
הקיסר לחתום על הצהרה בעלת 3 סעיפים שאמרה שחוק הדיאטה מבוטל,
שהקיסר מוותר על מנהיגותו באי, ושהוא מאפשר מעבר חפשי לאורחים
הרעבים לכל המטבחים והמקררים בארמון. הוא ויתר גם על כל
זכויותיו ודרישותיו לגבי הקינוחים בארוחת הערב שארגן. לאחר
שחתם, עלה הקיסר לשעבר על הטיסה הקרובה ביותר ונסע לאמריקה. שם
הוא שכר עורך דין מושחת שעזר לו לזייף  מסמכים שמראים שהוא הוא
ממציא הגלידה ושיש לו על כך פטנט. הוא חי חיים ארוכים ומלאי
ממון עד סוף חייו.
האורחים המרזים לשעבר הכריזו על היפו כעל שליטם החדש. החוק
הראשון שחוקק היה לתת לכל האורחים שבוע חופשה בחינם במלון כדי
לחדש את כוחותיהם, וגישה חופשית למזנון אכול כפי יכולתך במלון.
הוא אף אפשר להם גישה חופשית לספא במלון ולכל מכוני הכושר
והבטיח לבעלי המלון שישלם להם את כל הוצאותיהם, אולם משום מה
אף לא אחד מהם דרש ממנו החזרים.
כנציג מפעל הריבות של משפחתו הוא חתם על הסכם ובו כל אגוזי
הקוקוס על האי ישמשו להכנת ריבת קוקוס חדשה ומצוינת, וזו היתה
הפעם הראשונה בה מפעל כלשהו ייצר ריבת קוקוס. הריבה היתה הצלחה
גדולה בכל הארץ ואנשי האי הפכו להיות עשירים מאד כתוצאה מן
העסקה. חלב הקוקוס אשר לא שימש להכנת ריבות הוגש כשייק קוקוס
חינם לכל האורחים אשר ביקרו באי, וכך נתגלה כי חלב הקוקוס הוא
משלשל מצוין, ושכל מי ששתה אותו איבד משקל, וכך נשמרו המשאבים
הטבעיים של האי מבלי שהיה צריך לחוקק חוק מיוחד לשם כך. שם האי
שונה לפנג מאו: "אי הרזים".
היפו, שרצה לחזור כבר הביתה, הכריז על ארמון הקיסר כעל בית
הקיץ שלו וחזר עם אשתו לביתם. לאחר 8 חדשים נולד להם היפו חמוד
שמנמן וחום, וכולם היו מאושרים.