אשרי האדם המסוגל ללכת
העושה את צרכיו הינו בר מזל
המסוגל להתלבש יודה בגיל לאלוהיו
שאין הוא כפות וכבול כעולל.
שאפתנות האדם אינה יודעת כל גבול
בעוורונו מבחין רק בפסגה הגבוהה
מפחית בגדולת החירות, הבריאות
סגולות הנגזלות ללא התראה.
אותם בני מזל, בריאים וחופשיים
מתרוצצים בעולם רעננים כנמלים
צונחים לבור הייאוש מאפלה של הרגע
מבטלים בזלזול מזלם המדהים.
ורק כשרואה האנוש את צל הניוון
חש בריח התרופות ובצינורות הכובלים
רק כשגופו מתפוצץ ממכאובים ומחולשה
רק אז הוא מבין את סוד החיים.
נכתב אחרי לילה בבית חולים, מחוברת לאינפוזיה. |
