והזמן עצר, האורות כבו, התפאורה נעלמה
רק את ואני בתוך החושך האינסופי, רבים
מחזה הזוי של מחול שדים
מעידה קטנה שגרמה למפולת שלגים
כשהאורות נדלקו כבר היה מאוחר
העולם נראה מעוות, מכוער
האנשים מסביב, הם לא חשובים
רק את, רק אני, רק הריב הטפשי
והזמן זז לאט, דקה כשעה, שעה כיום, יום כשנה
עכשיו זה רק אני והעולם סביבי, רבים
לא מחזה וגם אין פה שדים
רק גופה מרוטשת מתחת לשלגים
אור בודד מאיר לי פתח לתקווה
כשאני רואה אותנו מחובקים בתמונה
האנשים סביבי, הם לא חשובים
רק את ואני, מסיימים את הריב הטפשי
והזמן חוזר למסלולו, האורות מסנוורים, תפאורה מדהימה
רק את ואני והעולם מסביב, אוהבים
מחזה מופלא עם עצים ופרחים
השלג נמס והמים זורמים |
