יפעת דהן / הגן הנטוש |
יושבת וחושבת כמה אהבנו.
מסתכל על הנדנדה שבה ישבנו,
מחייכת אל השמים שמתחתם התנשקנו.
כמו שהגן נשוט, כך הוא גם ליבי.
ברחת, הלכת ואותי לבד השארת.
בחלומי חזרת,
לקחת אותי בידך, בחזרה לליבך.
הגן חזר לחיים וכך גם אני.
אך כשהתעוררתי הסתכלתי בחוץ
וראיתי את הנדנדה והשמים
ואתה ברחת לי מבין הידים.
עד מתי אמשיך לחלום?
בנתיים הגן נטוש וכך גם ליבי.
הנדנדה השמים והאהבה שסינוורה את העניים....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|