אדם קורא לים לתוך החדר.

כחול ירוק כחול.
מסתנוור משקיעה
זוהרת על קירות לבנים.
חשוף לגלים
מתנפצים בוערים.
הים פוקח עניים תכולות.
מביט באדם.

אדם טובע בחוף.

גלים בורחים דרך סדקים בקירות.
אדם מנסה לראות דרך החלונות את השמיים.
מוצף בכוכבים הנופלים ששקעו לקרקעית הים שלו.
מוצף בסלעים ששקעו על קרקעית ים משאלותיו.
רוח פורשת סדינים לבנים.
הים מסתתר בהם.

אדם מהופנט.

טעם מוכר של מלח.
לא של גלים
של דמעות.
לא של הים,
שלו.

אדם טובע בים.

הסערות שתוקפות את הסירות הלבנות
והברקים שמשסעים שמיים רגועים.
הרעש היפה ביותר בעולם
מרעיד את האור.
מרעיד את הים.
התנפצות של אנרגיה.

אדם רועד מקור.

כל אלה היו שלו
כשהיו שניהם אחד.
כאחד בתוך עצמו
בתוך השני.

אדם וים.

הירח אוסף אליו את הים.
גאות.
הים עוזב את החדר.
שפל.
נשיקה רטובה אחרונה.
נצחית כמו מלח.

אדם מוצף.

טעם מוכר של מלח.
לא של גלים
של דמעות.
הפעם לא שלו, של
הים.

הים בתוך אדם.

מוקדש לכל אלה שאוהבים את הים,
ואין להם חוף.