אני קונה לעצמי בזול תחושות שעל סף המוות
ולירוק לך בפנים כל כך משחרר.
הלוואי ולא הייתי אני והייתי משוחררת
מעולם לא הבנתי מה טעם בכל אחד ממנהגיי המטופשים
הנני נגררת, גרורה, גידול סרטני
הרשה לי להיות המוטציה של תאיך
הסטייה במעמקי מוחך
העצב ההופך את התמונות שאתה רואה
מתרגם אותם להערות שוליים באישיותך.
עוברות שבע דקות בין החתך הראשון לבין טיפת הדם האחרונה
ולו היה לי האומץ לא הייתי מקלידה שורות אלו
אלא שאין בי- זוהי מותרות המיועדות לטיפשים, לאמיצים,
ולקדושים מעונים
ולאלו העונים על כל הקריטריונים כולם.
בכל שאיפת עשן אני מרגישה את כוח הרצון שלי מתמוסס. בסתיו כבר
לא תהיה קיים יותר עבורי,
אך כמה מרגיע לחוש שברכייך אינן נושאות אותך
שאת על סף המוות
מחיוך, מתמימות, מטיפשותך הבלתי נסבלת. |
