|
[מתוך המחרוזת "והים עודנו מלא"]
עוד לא אמצע יולי וכבר
המים חמימים מדי כמו
קפה פושר
ואני את יודעת אוהב
אותו שחור מר ורותח או לחילופין
צונן כמו הקפה החום שלך
עם קורט הווניל
כשהוא שב ונמזג ישר מן המקרר
אל כוס הפלסטיק הכתומה
אפילו בעיצומו של חורף
אהובתי
אני מביט בך לוגמת ועינייך בספר
תמיד קוראת חוץ מן
ההפלגות המרתקות אל המרקע
וימבלדון ושות'
או טור-דה-פראנס
אני מביט בך כשאני מותיר
מאחוריי את אדישות המים הדלולים
צרובי השמש והחול.
מורה סורר אני מפליג אל נבכים של
תכלת מכחילה ומצטננת
אל ריצודי שמשות בפריזמה הכשופה
אל פסיפס של תהיות ממולחות וחקר ושל
שפעת גחליליות מהבהבות
במצולותיי.
הים הזה שלי
אינו זקוק למלאכים
מכונפים מול קו האופק
שמעולם לא ידעוהו
שלא ידעוהו לעולם
======================
[שמעולם לא ידעוהו - ד' קמוצה
שלא ידעוהו לעולם - ד' שוואית] |
|
|
כמה שלא תנסו,
אי אפשר להגיד
את האות "מם"
מבלי לסגור
ולפתוח את הפה
פעמיים.
המאותגרת
לשונית, חברתית
ופיזית. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.