עדידי גבע / מול המראה |
צבע פני דהה
אני רועדת מולי
שוחטת את קולי
צורחת כ"כ חזק
בעיניי מתחיל הברק
הדמעות בקצב הרעידות
מתחילה להרגיע בנגיעות
זה לא יכול להיות אותה אחת
יפה מבחוץ, אפסית מבפנים
כואבת על כל דבר שבחיים
אני לא ניראת כמו שאני מרגישה
לפעמים אפילו אני עם עצמי קשה
ככמות הכאב, כמות הפגיעה
ככמות הכאב, כמות התהייה
למה אני פה, האם יש סיבה?
מה את?
האם את אני?
את בטח לא אני
כי משהו שמפריד ביני לביני
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|