עדידי גבע / שונאים ועכשיו אוהבים |
לפעמים זה יותר מכאב שרואים
לפעמים זה עמוק יותר מבפנים
אולי גם החשק לסיים עם הכל
אולי גם החשק להיות מתחת לחול
הכל זה תמיד יותר ממה שבחוץ
תמיד בפנימיות הכאב כ"כ נחוץ
אף אחד לא יראה את מה שבפנים
כדי להסביר את עצמך צריך שנים
לפעמים אתה רוצה לזרוק הכל לצדדים
אפילו לקחת רובה ולגמור עם החיים
ואז יזרקו אותך לאיזה קבר מהודר
וידברו על כמה היית נהדר
שכחו פתאום ששנאו אותך כולם
שכחו שזרקו עלייך חול בגן
שכחו את החרם שעשו ביסודי
שכחו את הקללות שקיללו את עדי
פתאום כולם אוהבים אותך ומכירים
פתאום כולם שלך חברים
איך היית רוצה עכשיו לקום מקברך
ולחיות את החיים שככה באמת שלך..
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|