אתה שואל אותי שוב מה אני רוצה
ואני עונה: אותך
ואתה שואל: אבל למה?
ואני עונה: ככה: אז אתה ממשיך ואומר שתמיד רצית,
תמיד רצית ולא העזת.
כבר ביום הראשון שראית אותי נכנסת לכיתה עם הילקוט על הגב עם
המבט הביישני.
ניסית להגיע אלי אך לא נתתי.
לא נתתי אז לאף אחד לקלף ממני את קליפות הבצל.
לאט לאט הצלחת להסיר את השכבות החיצוניות אך לא את כולן.
רק כיום אחרי המסלול הארוך שאת חלקו עברנו בנפרד,
הייתה לך הזדמנות לקלף את הקליפות.
אתה הצלחת, אני עדיין לא, נתתי לך להגיע אל לב הבצל,
נשארתי עירומה וחשופה מולך.
ראית בי הכל, את הקמטים, הפגמים ואת התום.
אך אני עדיין לא זכיתי לזאת ממך ואני עדיין מחכה להזדמנות שתתן
לי להגיע ולהסיר כמה קליפות...