סיפור זה הוא על נערה צעירה שיום אחד החליטה שנמאס לה.
נמאס לה שאנשים צועקים ודוחפים בתור במכולת.
נמאס לה שאנשים מזהמים את האויר עם סיגריות ואת החופים היפים
עם אשפה כמו שקיות, בקבוקים וכל מיני שטויות אחרות.
נמאס לה מאנשים ברחוב שחושבים שהעולם שייך להם ושאנשים חייבים
להם משהו.
נמאס לה מכתבות על מאות דולפינים שעלו אל החוף בגלל שהים
מזוהם בנפט בגלל אוניות מגעילות שמנסות לחסוך כסף.
נמאס לה משקיעות מזוייפות בגלל שהאוויר מזוהם ונמאס לה לחיות
כמו בתוך חממה בגלל החור באוזון.
נמאס לה לראות פרחים שנבלו לפני זמנם, עצים שנכרתו בגלל תעשיה
וחיות בסכנת הכחדה בגלל ציידים שמנסים להרוויח כסף.
נמאס לה לראות ילדים עצובים ודמעות של ייאוש ועצב בגלל כלכלה
שנמצאת בבוץ.
נמאס לה לראות כל יום בעיתון תמונות של חיילים בני 20 שהשאירו
חותם על העולם רק במותם ולא הספיקו להגיע לנשמת העולם.
נמאס לה מחלומות שלא יתגשמו ומשאלות שלא יתממשו.
נמאס לה לראות עיניים בוכות, לבבות נשברים ופנים שלא הראו כבר
הרבה זמן תקווה או אופטימיות.
אז יום אחד היא לקחה מכחול, צבעי שמן ובד והחליטה לצייר עולם
משלה.
היא ציירה שמש צהובה, גדולה ובוהקת ששולחת אלפי קרני אור
לעולם.
היא ציירה יערות ושדות, עצים ופרחים בכל מיני סוגים וצבעים.
היא ציירה כלנית ורקפת, חמניה וחרצית, שושנה ואירוס ועוד
כל מיני פרחים בצבעי הקשת.
היא ציירה שמיים קסומים בצבע תכלת וציפורים ששמעת עליהן רק
בספרים.
היא ציירה ים בצבע השמיים והוסיפה גם צבע טורקיז.
היא ציירה גלים שמתנפצים על המזח וחוף עם חול זהוב, חום
וכתום.
היא ציירה דגים, לוייתנים ודולפינים שמקיימים ביניהם חברה
שיוויונית.
היא ציירה פרפרים בשלל צבעים, פרפר עם פסים אדומים וצהובים,
פרפר עם עיגולים סגולים וורודים ועוד הרבה פרפרים שהתעופפו
בשמיים ללא פחד שילכדו ברשת.
היא ציירה גם כבישים ומכוניות ידידותיות לסביבה ובעיקר לאוזון,
מכוניות שנסעו במהירות המותרת עם נהגים סבלניים שלא קיללו או
רצו לעקוף.
היא ציירה מדרכות ומעברי חצייה וילדים שטיילו ברחוב וליקקו
סוכריה.
היא ציירה בחורים בני 20 שישבו בפיצוחיה ופיצחו גרעינים.
היא ציירה בניינים, חנויות, גני שעשועים עם נדנדות ומגלשות
ובעיקר היא ציירה כפרים קטנים עם הרבה ירוק ושדות ופרות.
היא ציירה כלבים וחתולים שחיו ביחד.
היא ציירה אנשים סבלנים שעמדו בתור במכולת ועקרות בית מחייכות
שהחליפו מתכונים.
והאנשים שלה היו מאוד מיוחדים, עליהם לא תקראו באגדות או
בספרים.
לאנשים שלה היתה נשמה ולב שאהב, לאנשים שלה היו עיניים טובות
וחיוך תמים וכן מאוזן לאוזן.
האנשים שלה לא ידעו לשקר או לגנוב, לפגוע או להרוס.
האנשים שלה חיו בתוך חברה עם ערכים, אהבה, שיתוף ועזרה לאחר.
היא ציירה גם פוליטיקאים שלא חשבו רק על עצמם, הפוליטיקאים
שלה לא לקחו שוחד ולא הבטיחו הבטחות שלא יקיימו.
ואז... הנערה התעייפה ופיהקה פיהוק רחב וגדול.
אז היא הניחה את המכחול ואמרה לעצמה שתמשיך אחר כך, כי יש עוד
כל כך הרבה דברים לצייר, דברים קטנים שלא שמים אליהם לב, אך
הם
בדרך כלל עושים את כל ההבדל.
נ.ב.
היא ציירה גם נערה ששכבה על הדשא, הביטה אל השמיים ורקמה
חלומות.
היא ציירה לה עיניים חומות וגדולות שמתוכן היה רק טוב, חלומות
ואהבה. |