אני אוהב את המדבר,
שמדבר אלי
בלשון נביאים בלתי מתפשרת.
אני אוהב את החול השורף,
השמש המלטפת את גבי.
הגוף כואב מתעקש להמשיך,
לטייל את סיפור חיי.

אני אוהב את ירושלים,
עיר עתיקה ונסתרת,
חבוקה בהרים,
אני אוהב את יערות האורן,
ששומרים עליה כמו זקיפים.
את אבניה של העיר העתיקה
הלוחשות אמיתות
של שלוש תרבויות גדולות.

אני אוהב את מישור הבטון
של תל אביב והשרון,
אוהב את הניכור של העיר,
החירות להתחיל מחדש,
ללא המשקל
של תרבות בת אלפי שנים,
אוהב את החירות,
לברוא את עצמך
ערב ערב מחדש,
כדי לא להרגיש
ריק.

אני אוהב את הצפון,
את אותה ארץ נפלאה
ארץ אוכלת יושביה,
ארץ שדות ובתים,
של מרחבים ירוקים,
מה יפים עצים אלה,
מה צוננים המים,
מה ידידותיים הכבישים.
הנאות העולם קופצות
על נשמתך מכל פינה.

אני אוהב את המדינה,
מחבק ברוחי כמעט את כולה.
דמעתה ובכיה תמיד בתודעתי,
אני כואב כאבה, מקווה תקוותה.
את חיי אבנה למענה,
רק דמעה אחת קטנה,
ומעט אפור בלב,
מזכירים לי את הדברים שאני כואב.

אני כואב את העם,
המאבד עצמו לדעת,
כואב על אנשים המאבדים תרבותם,
הבוטחים בצבאם, ולא במוסריותם.
כואב את הניכור בין המלכים לאזרחים,
כואב את שתיקת הנביאים
שלא צועקים עוד דברי מוסר,
ולא נלחמים בשחיתות.
כואב את העם היושב לבטח,
וחיי חיים ריקים,
של שכרות ללא תוכן,
וכאב ודיכאון,
כואב את הצעירים שעוזבים,
את הזקנים המתנוונים,
כואב את מאות אלפי המובטלים,
את המוני הבטלנים,
כואב את פולחן המוות שאנו עושים
למתים בפיגועים.
את שחיטת אחיי הטובים בכבישים,
כואב לי שישראל יורדת לרמה של אמריקה,
כואב לי שחילונים לא לומדים תנ"ך,
כואב שאנשים לא חולמים,
על חברת חסד וצדק, ללא אנשים אומללים,
על מדינה שכל אזרח ואזרח בה יחיה חיים מאושרים.
כואב לי שאידיאולוגיה הפכה מילה גסה,
שאנשים עוסקים בפילוסופיה אך לא בבניין.
וכואב לי שאיננו עוסקים עוד בחקלאות.
כואב לי שאנחנו עם החירות, סוחר בנשים,
ומעסיק עבדים.
כואב לי שאנחנו והפלשתינאים לא מסוגלים
להפסיק להרוג אחד את השני, וקוברים את
תקוותינו במחול מטורף של דמים.

הכי כואב לי להבין שהדברים יכולים להיות הרבה יותר טובים.

אלוהים,
תן לנו את הכוח לתקן מה שאפשר,
את התשוקה להילחם למען הצדק,
גם אם הכל נראה אבוד.
תן לנו את האהבה, שתחבק אותנו,
כשנהיה שבורים ואבודים.
תן את החירות להתקומם כשאנחנו צודקים,
את האומץ להפסיק את הקטל בדרכים.
תן לנו לגלות דרך חדשה,
שתיצוק תוכן מיוחד לאלה החיים.
תן את ההכרה שכל בני האדם שווים,
ושאסור לנו להסכים לקיום עבדים
או לסחר בנשים,
תן לנו את החירות להביט למוות בעניים,
ולהיות טהורים ושלמים בזכות מוסריות
ללא רבב.
את הכוח לתת ולקבל מהזקנים,
מקימי המדינה, להוציא אותם מניוונם,
ולתת להם ולנו,
לב חדש ורוח חדשה.