מן החול הצהוב,
מטיל קטל בבזים
מחוור פני הפתנים,
ינשוף האבן.
ראיתי הכול,
עוד לא ראיתי דבר -
ינשוף האבן.
כל סביבותיו,
פרסומות לאר.סי -
סביב תנוכי אזניו
ראפ ישראלי ממערכת הכריזה,
- ינשוף האבן.
יכיש וינטוש,
ירסק וינסוק,
הינשוף
יוצת ברוח המדבר,
צרוף חולית של אפלה,
הינשוף,
הינשוף הישראלי הראשון
מטלטל כנפיים במרתפי-מרתפים.
ועליו גבר בחולצה חגיגית אמריקנית.
הנה!
הנה!
(עשר שנים קודם כן)
שמיים תכולים כמו טי-שרט.
זו ציית הביניים.
מקום שיונף בו קניון הנגב,
בוזזים עצמות.
ותיאודוליט תוצרת שוויץ,
שזעמו בדולח
וחציו מתכת
מצטלצל אל ינשוף העבר ילוד חת.
ועוזר המודד, יוסי,
וקואליציית עיריית באר-שבע.
ואני ונירוש!
אני והינשוף!
אני והינשוף!
ארז מדידות בע"מ!
ארז מדידות בע"מ!
בזרועו השלח
בוצעת, רוצעת.
הינשוף
בנה של ענת
בר אדמה, בן לסהר.
הינשוף.
באר שבע של
תחילת שנות התשעים,
ובציית הלשעבר,
פורש אט כנפיו
ארוד ומטוייט,
וחושף בלאט שלחו.
לשם מה לי עתה
ינשוף ואהבה?
ואז הקניון,
שלוש קומות בדגם מתומן וגלי, וקומת המסעדות שצוהבה אבק,
גובהמו קו"ף ה"א אמות,
עוטה שיש מצונן.
ואנשים בשלחיהם,
ליד "פיקנסין",
מול "איי.אמ.פי".
לצד ערמת הבגדים הכתומים היא חנות "פוקס-מן",
והמוכרת של "פוקס-מן",
נערה נאווה של מסטיק בת יו"ד חי"ת,
פניה מחוטטים, אכולים, ירקרקים-כחולים, זהורים
באש,
לבה אכול
בתאווה ותשק.
(על חזה, חולצה מנומשת שלעולם לא תהיה אופנתית, יהא אשר יהא)
ובחלל הקניון,
זועק ינשוף הלהט,
באבוקת-צעק,
אני בן האלמוות,
אני הוא קינג קונג המדבר,
אני
גודזילת הנגב,
גולם קניון הנגב,
סבו?
בעל.
סבתו?
יזם נדל"ן קנדי ממוצא יהודי.
וצובאים הקונים,
שועטים עם השקיות האדישות,
באכסדראות הנאון,
בסתווי הפורמייק.
וצלם המקומון מקיש בחשמל,
ואז השומר, אמיץ וגא
(נלחם
באפגניסטן כבר, טיל לאו פידר את אפו),
הוא שולף אקדחו,
פוזל אל נערת
"פוקס-מן", נערת השועל-איש.
והינשוף, זה הצור הצונן הדמום,
יגוע, עיניו צחיחות היום,
משק כנפיו אופיר
נצותיו קריאוליט טהור,
מחייך.
תעל האש ותאכל את הקניון ואת בנותיו,
תלחך את הסחורה של "פוקס-מן",
את שור הבר של בורגראנץ'.
ראית הכול?
עוד לא ראית דבר
- הינשוף.
מי יטמין חזרה את ינשוף האבן, ינשוף האש?
מה חטאתי לעולם נורא זה?
-
-
אומת קניון שאררה הינשוף
אדם שאררו הינשוף
ינשוף שאררו חיוכו.
(תל אביב, חורף 2003) |