באוטובוס לשומקום נוסעים הרבה אנשים.
זהו אוטובוס מרווח וממוזג.
ויש בו מקום לכל אחד. אפילו מקום ישיבה.
ככל שנכנסים יותר אנשים בכל תחנה נדמה לי,
כי לא יהיה מקום לכולם, אבל אני תמיד טועה
כי כל מי שרוצה מוזמן להצטרף לנסיעה.
אינני מסוגלת לספור כבר כמה פעמים נסעתי באוטובוס זה.
אני היחידה שחוזרת על הנסיעה הזאת.
אין אף אדם אחר שחזר.
אולי זה בגלל שאני תמיד יורדת תחנה לפני הסוף
אני אף פעם לא יורדת בתחנה הסופית. מפחיד שם.
וחוץ מזה אני נהית רעבה. סך הכל זאת נסיעה מאוד ארוכה.
פעם יצא לי לדבר עם נוסעת אחת. היא אחזה חזק במעילה
ומלמלה מילות תפילה. כששאלתי מדוע היא כאן, שתקה.
כולם כאן נורא מרוכזים בתוך עצמם, וכולם נורא מפחדים
במיוחד בקטע שבו האוטובוס עוזב את הקרקע ונוסק לשמיים.
ממש מפחיד שם בין העננים והמלאכים.