[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







יפעת דהן
/
רומיאו ויוליה לנצח

שעה וחצי אנחנו כבר בכביש נוסעים, במכונית מתנגן הדיסק של הסרט
"שיקאגו". אני מדמיינת אותנו רוקדים לצלילי המוזיקה
הסלונית...
אני יושבת ומחכה שהרמזור יעבור לירוק, כי בעצם זה מה שמפריד
בנינו כרגע. מרחק של כמה דקות והאור האדום מעקב אותי מלראות
אותך, את העיניים שלך... אותך.

הגענו למגדל העמק, לתחרות ארצית בריקודים סלונים. בין כל
הרקדנים, אתה היית הכי בולט, גבוה, בלונדיני, העניים המדהימות
שלך נצצו, האירו לך את הפנים.
כשעברת לידי עברה בי צמרמורת עדינה ומתוקה.
הצגת את עצמך:"אדי, נעים מאוד, איך קוראים לך מתוקה?" בגימגום
קל עניתי:" נעים מאוד- יפעת. באיזו קבוצה אתה מתחרה?" ענית לי
בקול עדין ומתוק:"17+ שישה ריקודים, את?" עניתי:"אותה קבוצה"
(תשובה מטופשת הא??) ושוב הקול המתוק ענה לי:"נתראה על
הרחבה...בהצלחה." כשהוא פנה לדרכו עוד המשכתי להסתכל עליו    

                             -נמסתי במקום-
במהלך התחרות לא הפסקנו להסתכל אחד על השנייה. מבטים גנובים,
חיוכים מתוקים...
לפני חלוקת המדליות ניגשת אלי ואיחלת לי בהצלחה ופירגנת על
הריקוד שלי, כמה שרציתי לחבק אותך שדיברת איתי היית כל כך
מקסים.
אני, לקחתי מקום שני ואדי כמובן לקח מקום ראשון.
בסוף הערב אדי לקח את המספר פלאפון שלי ונתן לי את שלו "תשתמשי
בו" הוא אמר "כדאי לך" וחייך...
במשך שלושה חודשים לא הפסקנו לדבר. תכננו תוכניות לפגישה הבאה
והלהט בנינו רק גדל והתחמם.

כשמועד הפגישה התקרב ההתלהבות גברה, פסטיבל המחולות הגיע ואדי
הגיע לכרמיאל להופיע יחד עם הלהקה שלי במופע.
כמתוכנן- התחבקנו, חיבוק ענק חם ואוהב אך לנשיקה המצופה לקח
קצת זמן.
אך את המבטים לא הורדנו ואת החיוכים לא הפסקנו ומדקה לדקה
האוירה רק התחממה יותר ויותר...
בתום המופע תפסתי את אדי והכנסתי אותו לחדר הלבשה ובלי הרבה
מילים מבטים וחיוכים קיימתי את הנשיקה. אלוהים, נשיקה כל כך
עדינה מתוקה, טעימה, טובה, מדהימה שהייתה לי בחיים, כל כך
נהנתי שלא הייתי מסוגלת לתת לו ללכת. זה היה מושלם כאילו
נועדנו להתחבר כמו פאזל, השפתיים שלי לשפתיים שלו...

ועכשיו שמליוני קילומטרים מפרידים ביני לבין רומיאו שלי,
המחשבות לא מפסיקות לנדוד אל אותו ערב קסום.
המרחק העצום הזה מפריד בין שני אנשים שמשתוקקים לגעת, ללטף,
לאהוב...
אתה מתקשר ומדבר איתי אל תוך הלילה כמה אתה מתגעגע כמה נהנת
כמה אתה רוצה אותי, קורא לי נסיכה שלי, יוליה שלי ומבטיח שהפעם
הסוף לא יהיה טראגי והם יחיו יחד לנצח..
             מאוהבים...
                                              -רומיאו
ויוליה לנצח-







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אל תשכחו!
תמיד יש לנו את
הירח


תרומה לבמה




בבמה מאז 10/8/03 14:39
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יפעת דהן

© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה