היא צעדה ברחוב החשוך, טפוף עקביה מהדהד בדממה הלא אופיינית של
הרחוב. האבנים המשתלבות במדרכה, הקשו עליה מעט את ההליכה עליהן
עם עקבי הסיכה הדקים והארוכים שלה. היא הלכה בעקבות האורות
הצבעוניים המרצדים שכה מוכרים לה. עשרות פעמים היא הייתה
במועדון הזה, שיחקה את המשחק המוכר לה כל כך.
האם גם היום יצלח לה מזלה והיא תצליח לצוד לה את הגבר שלו היא
זקוקה? האם היא תמצא את הגבר הנכון עבורה?
שומר הסף, הספאני גדול ממדים, נד לה בראשו לאות היכרותו עמה.
היא נכנסה לתוך המועדון האפלולי, מכירה כל פינה וכל סנטימטר
ברצפה בעלת הלבנים השקופות שתחתיהן זהרו מנורות בשלל צבעי הקשת
ובבמת הריקודים המוגבהת, כל משקה בבר רחב הידיים שאורות כחולים
האירו אותו קלושות.
היא נענעה את אגנה לצדדים בעדינות, מודעת היטב למבטי הגברים
שהסתובבו אחריה, מודעת היטב לנשיותה המתפרצת, המפתה והקוסמת כל
כך לזכרים המטופשים הללו.
היא התיישבה על ספה רכה בעלת ריפוד מפוספס בשחור לבן, שילבה
רגליה האחת על השניה והחליקה את כף ידה בעלת הציפורניים
הארוכות והמטופחות במעלה ירכה הלבנה. שמלתה השחורה והקצרצרה
עלתה, והיא אף לא טרחה להנמיכה מטה.
היא נשענה לאחור, שלפה את קופסת הסיגריות האהובה עליה, הוציאה
סיגריה לבנה וארוכה והציתה אותה.
"אפשר בבקשה לקבל אש?", התיישב לפתע לצידה גבר בעל שיער שטני
וארוך האסוף בגומייה קטנה מאחור.    
"בודאי", לחשה לו בקול עמוק אך נמוך קמעה, כך שייאלץ להתקרב
אליה מאוד בכדי לשמוע אותה.
היא הושיטה לו את המצית.
"מה אישה יפה כמוך עושה פה לבדה?", שאל ושאף לקרבו את עשן
הסיגריה.
היא חייכה. "מה שגבר נאה כמוך עושה כאן לבדו...".
הוא גיחך למשמע תשובתה המתחכמת. "שמי נואל פילדס, ואת?"
"האנטר", לחשה קרוב לאוזנו. " האנטר מן. אוי, אני אוהבת את
השיר הזה. סלח לי בבקשה...".
היא קמה באלגנטיות, מתחה את השמלה מטה וטופפה על העקבים לעבר
הבמה הקטנה והמוגבהת הקרובה לספות. גודלה היה כארבעים סנטימטר
ועמוד ארוך היה תקוע בקצהו והעפיל עד לתקרה. היא אחזה בעמוד,
עצמה עיניה והחלה להתנועע בהתאמה למקצב המוזיקה, נעה סביבו
בחתוליות- מה, מעבירה את אצבעותיה לאורכו, מפתלת את גופה סביבו
וכורכת את רגליה, נתלית עליו ומסתובבת עליו כרקדנית אקזוטית
מקצועית. כל אותה העת התמכרה לחושניות שבמוזיקה, אך לא שכחה
שהוא -ועוד מספר גברים- עוקב אחרי כל תנועה וכל פיתול שלה. היא
פקחה עיניה, חייכה אליו לשבריר השנייה כך שיקלוט את מבטה ואז
התכופפה ונתנה לשדיה לגלוש מעט מבעד למחשוף העמוק.
היא עצמה עיניה שוב, התחככה בעמוד בחושניות, חשה את החמימות
בין רגליה פוגשת במתכת הצוננת עד שהרגישה לפתע מישהו עומד
מאחוריה ונצמד לגבה. ריחו אמר לה שזה נואל. אגנו התחכך באגנה,
ידיה התהדקו על העמוד כשחשה בידיו גולשות על קימוריה, עיניה
נעצמו בתענוג כשהרגישה את זכרותו נצמדת אליה.
היא סובבה פניה אליו, עיניהם נלכדו זו בזו לרגע קט וחיוך נפרש
על פניה.
"על מה את חושבת?", לחש לה, נשימותיו החמות הופכות תכופות
ומפתות על גרונה.
על המלכודת שבזה הרגע נסגרה עליך, רצתה לומר, אך תחת זאת
השיבה: "מעניין אותי לדעת איך נראית התקרה שלך בבית ואם אני
איהנה לצעוק את שמך...".
נואל הביט בה המום לרגע. הוא לא היה מורגל בנשים ישירות עד כדי
כך. הוא ציפה למשחק קטן, לפיתוי, אולי לקנות לה משקה או שניים,
למלמל באוזנה דברי רוך ולשתול בשפתיה את טעמו.
היא הקלה עליו את העבודה. "את יכולה להפסיק לתהות ולגלות
בעצמך...".
הוא נטל את כף ידה העדינה אל תוך ידיו, ניזהר מציפורניה. נואל
ירד מהבימה הקטנה, כרך ידו סביב מותניה הקעורות וחייך לעצמו
כשראה מספר גברים העומדים ליד הבר צופים בו בקנאה גלויה.
הוא יצא עמה החוצה ושניהם הלכו שלובים יד ביד, משוחחים עד
שהגיעו למכונית קטנה וישנה -אך השמורה היטב- החונה בצד הדרך.
הוא פתח עבורה את הדלת והיא צחקה לעצמה. הוא בטח חושב שאני
עומדת להתמסר לו בגלל קסמיו שהפעיל עליי, הרהרה. הוא כלל אינו
יודע שמהצעד הראשון ועד האחרון- הכל מתוכנן וידוע מראש עבורי.
דבר איני משאירה ליד הגורל, או לידיו...
הוא הפעיל את מיזוג האוויר ומוזיקה שקטה.
"אז מה את עושה בחיים?", שאל, עיניו מביטות הישר קדימה אל
הכביש ופוזלות מידי פעם אל ירכיה ורגליה המתחילות תחת פיסת בד
שחורה ונבלעות בחושך תחתית המכונית.
"אני? אני מנהלת חשבונות, ובזמני החופשי ציידת".
הוא צחק כשהזכירה את שמה. "באמת? מה את צדה? חשבתי שציד הוא
עניין לגברים בדרך כלל"
"לא הציד שאני עוסקת בו, בכל אופן. אני צדה גברים כמוך...".
הוא צחק. "גם יפה, גם חכמה וגם בעלת חוש הומור. האם אני צדתי
את האישה המושלמת?"
"את זה יגיד רק הזמן", השיבה כשפתחה את דלת המכונית ושניהם
יצאו לעבר וילה גדולה למדי המוחבאת מאחורי גדר חיה גבוהה וחומת
אבן. הם נכנסו מבעד לשער והוא פתח את דלת הבית.
"יש לך בית יפיפה", סקרה את קירות הבית העמוסים בשכיות חמדה
ובחפצים ורהיטים עתיקים.
"תודה", אמר לה, "אני מומחה לעתיקות. חכי שתראי את חדר השינה
שלי..."
"איני יכולה כבר לחכות...", קרצה לו ברוב משמעות.
הוא הוביל אותה למטבח ומזג לה מרטיני בתוך כוס זכוכית גבוהה
ושתל בתוכה זית קטן. שניהם לגמו בשקיקה את המשקה. היא הניחה את
הכוס בקול נקישה על  השיש  כשסיימה.    
נואל אחז בידה והוביל אותה במדרגות העץ הישנות שחרקו מעט עם כל
דריכה שלהם על גביהן. הם נכנסו לחדר שינה רחב המואר במנורת
לילה קטנה שהאירה קלושות את המיטה. היא פסעה לעברה וליטפה את
עץ האגוז ממנה היא עשויה ואת הפיתוחים המרהיבים.
"מדהים...", לחשה.
"זוהי מיטה מהמאה השש- עשרה. ייבאתי אותה במיוחד מצרפת באחד
הביקורים שלי שם. ברגע שראיתי אותה ואת השידה ההיא שם, ידעתי
שהן חייבות  להיות שלי. ככה זה- מה שאני רוצה, אני עושה הכל
בכדי שזה יהיה שלי", אמר והביט בה ברוב משמעות.
האנטר הסמיקה למשמע ההערה, התקרבה לשידה ובחנה את דברי
הקוסמטיקה, את הבשמים ואת הפריטים הקטנים שהעידו על אישיותו
וחייו יותר מאלפי עדים חיים.
עיניה נתקלו בתמונה של אישה צעירה הממוסגרת במסגרת כסף עדינה
המעוטרת בפרחים חרוטים ומובלטים וביניהן פוזרו אבנים קטנות
ונוצצות שנידמו בעיניה כיהלומים.
"זוהי מסגרת מיוחדת. בוודאי עלתה הון תועפות", קראה, אך מה
שהיא תהתה באמת זה, מי היא האישה בתמונה בעלת החיוך הקורן.
הוא כיווץ גבותיו בזעף והפך את התמונה על פניה. הוא סובב את
האנטר כלפי המיטה והטיל עצמו עליה, מביט בה עומדת מולו דוממת.
היא העבירה את ידיה בשיערה הבלונדיני הארוך שזהר באור העמום.
עיניה הכחולות נצצו מולו כשני ספירים, או כפי שהוא חשב לשבריר
השנייה- כמתכת קרה.
היא פתחה את הרוכסן בגבה במעט סרבול, אחזה בכתפיות הדקות ונתנה
לשמלה לנשור למטה באיטיות. הוא פרף את כפתורי חולצתו, הסירה
וזרק אותה לצדי המיטה.
היא עמדה מולו בתחתונים בלבד, רועדת מעט מקור. או מציפייה. או
שאולי מהתרגשות לקראת הבאות.
הוא נותר מולה גם בתחתונים אפורים צמודים שהבליטו היטב את מה
שבלט ממילא. היא קרבה אליו, והוא משך אותה לכיוונו. היא
התיישבה עליו, רגליה פסוקות לצדדיו. הוא הביט לתוך עיניה, אך
היא הסבה את מבטה והפילה אותו לאחור. הוא טיפס מעלה, ראשו מצוי
במרשות המיטה. היא החלה לחקור ולתור בעזרת לשונה את עיניו,
מצחו, גבותיו, אפו, לחייו ואז פיו. לשונה החליקה אל בין שפתיו
הדקות שהיו מעט מכונסות פנימה, אצבעותיה שירטטו בעדינות את
הקמטוטים הזעירים שהחלו להימתח בזוויות עיניו ושפתיו. עיניו
שידרו לה מן עוצמה שקטה שכזאת והיא הייתה מהופנטת מעט מולן.
היה בהן משהו שהיא לא יכלה להגדיר. עיניים בצורת שקד בגוון
אפרפר-ירקרק. מסביב לאישון הייתה מעין הילה זהובה שנדמתה לה
כחמנייה. עיניה שלחו לעיניו ברקים. היא החלה לכשף אותו במגעה
הרך שהתגבר ואז דשה ולשה את עורו ובשרו. הוא נאנח כשלשונה
דגדגה את צדי בטנו ואת פטמותיו הזעירות שבהשוואה לשלה, נראו
כדובדבנים שטרם הבשילו.
ציפורניה רפרפו על חזהו המוצק ועל בטנו שהייתה שטוחה למדי אך
לא מוצקה, ולאחר מכן חרטו בו תלים אדומים שגרמו לו לזעוק מהנאה
ומכאב קלוש. בעוד שפתיה רפרפו על גופו החלק למדי שקווצות שיער
מתולתלות עיטרו אותו פה ושם, מחלפות ראשה טאטאו את גופו עד
לכפות רגליו.  היא ליקקה את תוך טבורו, ירדה לעצמות האגן
הבולטות שלו ואז אל ירכיו הפנימיות, משתהה בכוונה, מטשטשת אותו
ואז גורמת לו להיפר- חושים ואובדנם במהירות בשעה שאיברו נבלע
בתוך פיה, בשעה שהיא ינקה אותו ואת חומו וקשיותו לתוכה, שואבת
ממנו את חיותו, חשה בגירויה שלה מטפס בה מאצבעות רגליה ועד
נקודת המפגש ביניהן, מדגדג אותה בקלילות. היא החלה לחוש את
פעימות לבו בעורק ירכו הפנימית ואת שלה ברקתה בו זמנית, השוותה
ביניהן, בעוצמתן ובמהירותן.
הוא החל להיאנח ולתפוס בשיערה, מסיט אותו לצדדים כדי שיטיב
לראותה גורמת לו עונג ובלבול בו זמנית. הוא לא רצה לחשוב על
דבר, לא רצה להתרכז בדבר מלבד בזרמים שנשלחו לאיברו- זרמים
חשמליים וזרמי דם שניפחו אותו וגרמו לו לרעידות קלילות שהתגברו
בזה אחר זה. באצבעותיה אחזה באשכיו, מחצה אותם, טיילה באצבעה
על בסיס איברו והעביר אותן בין פלחי ישבנו שהתהדקו
אינסטינקטיבית למגעה הקל ביותר.
היא חשה בהתכווצויות הזעירות בכריות אצבעותיה הרגישות, ידעה כי
הוא עומד להגיע לאורגזמה. הוא חפן את שדיה, מחץ אותם בכל פעם
שהריגוש עלה בו.
"שמעתי פעם שהסינים טוענים שכוחו של הגבר טמון בזרעו...", אמרה
לפתע.
"באמת?" שאל בתמיהה כשהפרה את הדממה בהערתה המוזרה.
היא הנהנה והמשיכה בפעולת המציצה, הליקוק והיניקה, מגבירה
ולוחצת עד שהוא החל לפלוט טיפות אחדות לתוך פיה.
"זה בסדר, תוציא את כל מה שיש לך...", עיניה ברקו בעוד היא
ליקקה כל טיפה שבצבצה מהנקב הקטן שבקצה הכיפה, שתתה הכל עד
הטיפה האחרונה ונתנה לו להשפיך בקילוחים עדינים על פניה. את
השאריות מרחה על חזהו וליקקה אותן גם.
היא ינקה ממנו כל טיפת זרע, כל טיפת כוח אל תוך גופה ברעב עצום
שרק החל להתעורר. נואל הפך אותה על גבה והחל לטפל בה בדרך בה
טיפלה בו. הוא החל ללקק, לטעום, לנשוך, לאכול ולמצוץ כל פיסת
עור, כל קימור וכל קיעור בגופה. ער לכל תזוזה ולכל רעידה קלה
ברגע שנגע בנקודות מסוימות בגופה.
הוא נשק לה, חפר בלשונו בתוך פיה, חש בטעם רוקה ובשאריות זרעו
שלו בתוך פיה, ליקק את שפתיה הבולטות וחפן את שיערה כלפיו. הוא
פיסק רגליה מעט, שכב ביניהן, התחכך בה, מרגיש איך הוא מתעורר
אליה מחדש. היה בו רצון עז לדעת אותה כמה שיותר, ככל שאדם זר
יכול לדעת את גופו של אחר. הוא ליקק את שדיה המעוגלים, שאב
לקרבו את ריחה העז שנדף מעורה המתלהט. שניהם הזיעו והוא הרגיש
כיצד גופו נדבק אליה, כיצד נשמתו נדבקת בשלה.
הוא ירד מטה, רכן אל בין רגליה, הניח אותן על כתפיו וקבר את
ראשו ביניהן. הגומייה שקשרה את שיערו הותרה מזמן, ובעוד לשונו
עושה בה שפטים, שיערו דגדג את בטנה והיא צחקה.
היא חשבה שכבר מזמן לא היה לה מין כזה טוב והתמכרה לעונג
שבלשון לחה ובאצבעות שלוטפות אותה. הוא ליקק את דגדגנה, מצץ
אותו ונשך בו קלות, גרם לה לנסוק לגבהים חדשים, אך היא עדיין
לא התירה לעצמה לאבד את ראשה כליל. היא ידעה שהיא חייבת לעצור
בעדו- אסור לה לאבד שליטה על גופה ונפשה, אחרת חייה יהיו
נתונים בכפות הידיים הללו שגם עושות בה נסים ונפלאות. היא
משכה אותו מעלה, ונתנה לו להחליק לתוכה בקלילות. אגנו השתפשף
באגנה ואז החל לחבוט בו ככל שהוא נע עליה ובתוכה, אחז בכתפיה
והצמיד אותה אליו. היא שלחה ידיה, שרטה אותו בכתפיו, בשכמותיו,
במורד גוו, אוחזת בחוזקה בישבנו הקטן והלח מזיעה, מרגישה אותו
נדבק לתוכה. היא החלה להיאנח, בעוד נואל מלמל שם שנדמה היה לה
שהוא שלה. היא הרימה את רגליה מעלה, כרכה אותן בגמישות סביב
לגרונו, נתנה לו לחדור לתוכה בחוזקה ובעוצמה, חשה באשכיו
נחבטים בישבנה. כשגהר מעליה, נואק, מזיע, משתולל, היא דימתה
בעיני  רוחה את מה-שמו כשור זועם הבא אליה.
הוא גמר בתוכה, מתנשף ומתנשם בכבדות. חש את לבו פועם בעוז,
ועדיין חש את פעימותיה על לוח לבו כפי שהרגיש אותן רגעים
ספורים קודם לכן.  הוא קם מעליה, נשלף מתוכה בעדינות, שכב
לצדה. הוא החל ללטף את גופה הלח לאורכו ולרוחבו, והחליט לגרום
לה עונג כראוי. הוא שוב ירד מטה, אל העמק הנסתר שלה. הוא נדהם
כמה שהיא עדיין רטובה כשרפרף באצבעותיו על פתחה, אך נדהם עוד
יותר כשתחב אותה פנימה והרגיש את הגשם שהומטר על אצבעותיו,
בלחלוחית בעלת הריח המעורר. הוא הכניס את האצבע לפיו, טועם את
טעמה המשכר והעשיר, רואה אותה מביטה בפעולתו בעיניים עצומות
למחצה. ברכיה הונחו שוב על כתפיו, התהדקו סביב צווארו בכל פעם
שהרטיט אותה. הוא הכניס אצבע אחת והפיתוי להכניס נוספת גבר.
הוא הכניס אצבע שלישית, החדיר והוציא, נהנה לראות אותה מתפתלת
ונאנחת, צופה באצבעותיה מתהדקות על הסדין, את שפתיה ננשכות
בעוצמה על ידי שיניה. הוא קיער את אצבעותיו והכניס את כל
הארבע, מרגיש בשריריה מתהדקים על אצבעותיו.
"עוד...", כמעט צעקה לו.
הוא הכניס את החמישית במאמץ- מה, הכניס את האצבעות מעט פנימה
והוציא, הכניס והוציא בכל פעם חזק ועמוק יותר, הכניס את כל כף
ידו עד שורש כך היד...
הוא חש במיצי איברה מחליקים את דרכו סביבה, מניחים לו להיכנס
לתוכה עוד ועוד. משהו שאב אותו לתוכה, הוא חש צורך עז לחוש
אותה מבפנים כמה שיותר, כאילו להיכנס בתוכה, להיות לאחד עמה,
אבל באמת.
היד נתחבה פנימה, קדחה בתוכה. היא הרימה ראשה והתמתחה מעט,
הניעה את אגנה מעלה ומטה, דחפה אותו לכיוונו לשם חדירה עמוקה
יותר.
היד נכנסה פנימה עד המרפק ואחר כך עד הכתף. האנטר צעקה וגנחה
מהנאה המלווה בכאב שהחל להיות עמום יותר ויותר, הכאב שבכניסת
גבר לתוכה. היא חשה אותו היטב, חשה כל עור וכל חספוס וכל
ציפורן ושיערה שלו בתוכה.
נואל הביט נדהם בנרתיקה  שנפער לעומתו, נפתח לגודל אותו לא ראה
מעולם. הוא קרב את ראשו כדי להטיב לראות, ולפתע ראשו נשאב
פנימה. וואקום ענק נוצר בתוכה והיא פשוט שאבה את נואל לתוכה,
איבר אחר איבר, עד שנכנס לתוכה במלואו.
היא רטטה במקומה, פלטה אנחת רווחה ותענוג בעוצמה המוכרת לה
שמפתיעה אותה בכל פעם מחדש.
היא התמתחה והתיישבה, דחפה אצבעות אל איברה. היא הרגישה בבוהן
הקטנה של אחת מרגליו מבצבצת מהפתח הלח, והיא פשוט דחפה אותה
פנימה עד שהיא נעלמה אף היא.
האנטר התרוממה, חשה במלאות בתוכה, בנפש שלה מרוממת ועולצת,
בנפשו שלו שכעת הייתה שייכת לה, והחלה להתלבש. היא החלה לצחוק
צחוק שהדהד בחלל החדר, פכרה אצבעותיה בהנאה בעוד ברק זהוב של
חמנייה נצנץ בעיניה כשהבחינה בכתם הרטוב על הסדין- העדות
היחידה למה שנעשה לפני דקות ספורות ורוב הסיכויים שיחזור על
עצמו בשנית בעתיד, אם כי בסיטואציה שונה וגבר אחר...