כמה משעשע לראות אותך ככה,
נע בין תקווה לייאוש.
מתרפס לרגליי,
מתחנן למחילה.
רוצה עוד צ'אנס להוכיח כי אתה ראוי לי,
מתפתל מעל הקלחת שבישלת לעצמך.
לא יודע איך לאכול את התוצאה של מעשיך.
אמרתי לך שעם אפסים אני כבר לא מסתובבת.
לשכת הסעד לחברים וחברות נסגרה עקב שינוי מהותי בהשקפת
הממשלה.
לא עוד התפשרויות על החברה שמסביבי, לא עוד השפעות חיצוניות על
רצונותיי והתלבטויותיי.
גם התחנונים שלך לא יעוררו בי חמלה.
אני טובה מדי בשבילך. כתבת לי בהודעת הטקסט שאפילו שאני
לא רוצה אותך, אתה עדיין חושב שאני בן אדם מדהים ומיוחד, אמרתי
לעצמי שזה נכון. פרס כמוני לא מגיע לך.
"תאכל את מה שבישלת", כתבתי לך, "שלום".
ושוב ההתרפסות הדוחה הזו שלך, רק גורמת לו להתרחק יותר, מבקש
סיכוי, מחפש קרן של אור להאחז בה.
רוצה שאעזור לך להגיע לקרן האור יותר בקלות.

לשכת הסעד נסגרה. עכשיו ניפתחת לשכת העבודה.
מי שרוצה אותי- יעבוד

CUZ I'M WORTH IT