אני לא מפחדת.
נכון שיש לי רתיעה ממערכות יחסים ארוכות,
אבל תדע, שחלק גדול בי,
כמה לרגע הזה של התאהבות ללא מעצורים.

חלק גדול בי עוד רוצה להיות מאושר.

אני לא מתביישת.
אמנם אני לא מרשה ליד החברים שלי.
אמנם אני לא מרשה ליד החברים שלך.
זאת לא בושה,
זה משהו שכבר נעלם מהעולם.
צניעות.
אבסורדי מצידי להיות מוסרית פתאום.
אבל בכל זאת,
אני לא שולטת בזה.

אני לא שואלת.
אני גם לא אומרת.
יש בך עשן שאופף את הבדידות שלי,
אני רק מחפשת השלמה.
נקודת מוצא.
שלווה.
שקט ושלווה.
ואולי פינה חמה משלי.
נכון שאתה תעשה את זה בשבילי?

אני לא חושבת.
הפסקתי.
הבנתי את עיקרון החשיבה והוא לא מצא חן בעייני.
התחלתי להאמין שאני לוקה בטירוף.
אני נשבעת שאני אפסיק, אבל בינתיים,
אני מרותקת לכיסא.
אני בוהה בקיר
ומעופפת לחלומות שלך.
זה טבעי.
זה לא מה שאתה חושב.

אני שבורה לחלקים בלי יעוד בעולם.
אני עדינה.
אני מדמיינת.
ובכל זאת,
אני לא מפחדת.

חלק גדול בי עוד רוצה להיות מאושר.