לרום
הגיוני שעד שתראה את המכתב הזה יעברו עוד שנים רבות מאוד כי
עכשיו אתה איתה. הלוואי שיכולתי להגיד שאני מקווה שלעולם לא
תיפרדו, אבל האמת שהאפשרות שתישארו יחד לנצח מפחידה כמו ששום
דבר בעולם לא הפחיד. אתה יודע למה? כי היה לי אותך והכל היה
אחלה ונתתי לדבר הכי קטן, הכי דבילי והכי שטותי להרוס את זה,
בגלל שזה הלך מהר מדי ונלחצתי! איזו סיבה יותר דבילית מזה יש?
בהתחלה חשבתי שאני לא אוכל להסתכל לך בעיניים יותר ולהרגיש כבר
את אותו דבר... אבל שלושה ימים אח"כ הבנתי שטעיתי. וכתבתי
מכתב, כמעט יפה כמו זה. אפילו הראיתי את המכתב לכל החברות ולכל
היועצים השונים אבל אז הייתה לי שיחה. שיחה קטנה עם מישהו
שמחשיב אותך לחבר טוב שלו ואתה אותו לשלך, נדמה לי. אמרתי לו
שפתאום עכשיו באות לי כל ההתלבטויות שאולי עשיתי טעות אולי אני
צריכה לתקן אותה הוא אמר במילים מדויקות "רום לא יחזור אלייך
עכשיו." אז ויתרתי והמשכתי הלאה למישהו הבא אבל הבנתי שהקשר לא
מושלם כי מושלם הוגדר אצלי לפי מה שהיה בינינו, עובדה שזה הקשר
הכי ארוך שהיה לי בחיים. ואחרי כל דבר שהיה לי עם מישהו וסביר
להניח שגם אחרי כל דבר שיהיה אני אחזור להתעמק בכמה אני
מטומטמת שנתתי לזה ככה סתם להיגמר. אני אסתכל לך שוב בעיניים
או אעביר אתך שעה בטלפון על שומדבר וזה קורה, לפחות פעמיים
בשבוע ועוד פעם תצמיד אותי לארון כדי לאיים עלי שאני לא אתחיל
עם השטויות שלי ואני אחשוב כמה עכשיו אני חייבת לנשק אותך ואז
תרים אותי יפה כזה ותזרוק אותי על המיטה ואני אתהה רק למה יש
אנשים מסביב כי כבר מזמן הייתי עושה משהו אם לא. כי לא אכפת לי
ממנה בשניות האלו.
אז מה אני עושה בלעדייך רום? מה אנחנו בכלל עושים בנפרד?
לפעמים יש לי הרגשה שאתה מרגיש כמוני, לפעמים אני בטוחה שלא.
אם זה מגיע אלייך כנראה שהחלטתי לבדוק. הגיוני שזה לא יגיע
אלייך כי לא תפרדו, או כי אני פחדנית. כמו תמיד זה נגמר כי
פחדתי זה לא יחזור כי אני פוחדת עוד יותר פוחדת לאבד אותך
לעולם. וזה מה שיקרה אם תקבל את המכתב הזה.