וואו, את בלונדון עכשיו?
כן, אז מה? זה לא הופך אותי לשומדבר שלא הייתי קודם. רק קצת
נותן פרספקטיבה על החיים בארץ. אבל חוצמזה, מה כל ה"פאס" שכולם
עושים מהעיר הזאת? עיר- בניינים, רחובות, רכבות, שמיים.
אז מה, יש לך חברים?
נו, כן, הם קוראים לעצמם ככה. שותים הרבה, צוחקים מבדיחות והם
בכלל לא אנגלים, אבל הם שותים תה... כנראה השפעה מקומית.
הם לא מביטים בשמיים.
ואיך את מסתדרת?
מה כבר יש להסתדר? כולה לונדון! אז השפה אחרת, ביג דיל,
מתרגלים. כבר חושבת באנגלית ולא מרגישה מגניבה בכלל.
אז טוב לך?
מה זה בכלל טוב? כאילו שבארץ טוב, כאילו שיש מקום שטוב בו.
כאילו שיש כזה דבר בכלל "טוב". לכל מקום יש בעיות לוקאליות- פה
זה השמיים.
וכן, מרגישים פה בדידות. בדידות מסוג אחר. כזה שלא הופך אותך
לעצוב, או מלנכולי, או שנותן לך השראה. בדידות מסוג אחר. מן
בדידות לונדונית של שמיים... שבכלל גורמים לך לחייך כל פעם
מחדש.