אצבעותיי לשות את החימר,
חופרות חורים לחים בחומר המוצק;
כפי שהייתי חופרת בך פעם,
אהובה.
הלחות בך נובעת
מאנחות ונשיקות
שלנו
ולחישות שלי
באוזנך.
תחת ציפורניי מצטבר החומר,
ואני מריחה אצבעותיי,
מסניפה את ריח האדמה,
כפי שפעם הסנפתי
אותך;
כשנשארת תחת ציפורניי.
עדיין מתגעגעת, אהובה.
23/6/03
שחר. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.