קוותי שזו המציאות,
כשאת שפתותייך בחלומי נשקתי.
אך את ורד שלקטוף אסור!
ולכן כל הימים-שתקתי.

אני צל, מתבונן בך מרחוק,
על כל צעד ונשימה שאת עושה.
ואת בשלך! טוב... את ורד,
אך לא ורד של גאווה!

אם רק תתני לי לשמור עלייך,
לא יאונה לך כל רע.
לא אתן לאיש לפגוע בך!
אף לא למוות וגם לא לאימה!

אני לא יודע אם את יודעת,
שאני כלכך מטורף עלייך.
אבל מה שכן בטוח,
זה שכמו עיוור אני נמשך אחרייך.

ואת בשלך, יודעת? או מעלימה עין?
אני לא יודע...
והזמן רק מעמיק,
את השנאה שלי- לאהבה אלייך.