נעולה בתוך עצמי
העור לא נותן לי להסתכל הלאה.
מסתבכת עם המחט בעורי
שממשיכה לתפור אותי לאחת,
ואני מנסה לפרום.
מתנגדת בשיני, והכח שנשאר לי
אבל המחט זונה לא תפסיק
בוכה וזועקת לעזרה ללך
אבל אתה לא מבין,
אתה כבר תפור.
איבדתי את עצמי, זו המחט, לא אני.
מנסה להבחין בין טהור למלוכלך
אבל הכל רותך ביחד, רותך למחט.

אני לא מוכנה לזה,
אני מפסיקה עכשיו,
שוברת את המחט.
בעצם,
אני מפסיקה עכשיו
להשלות את עצמי
שזה בכוחי להפסיקה
המחט היא כבר לא אשליה
נתפרתי אליה
ואאבד את שפיותי בתפר הבא.