החלטתי שזהו, אני הולך לעשות משהו עם החיים שלי. לאחר שישבתי
על המחשבה הזאת למשך כשעתיים, מצאתי שהדרך הטובה ביותר להגשים
את עצמי, זה לקחת גיטרה ולהתחיל ללמוד לנגן. אני עוד הגיע
רחוק, אני עוד אהיה מפוסם, ובטח גם תהיה לי להקה, ושמה יהיה
אפור כהה. כן, אני רואה את זה קורה.
זה לא ידרוש ממני הרבה. אני קצת אוותר על הלימודים, אקח ממישהו
גיטרה, ואתחיל ללמוד. כמה מסובך זה יכול להיות? סך הכל משהו
מעץ עם מיתרים שמפיק צלילים. בטח נצליח ממש, אני והלהקה שלי.
יהיה לנו סיבוב הופעות במשך חצי שנה בגלל האלבום החדש. יהיו
לנו הרבה מעריצים, ישמעו אותנו בגלגל"צ כל הזמן בלי הפסקה. אני
כבר רואה את הכל אצלי בתוך הראש, אפילו כתבתי כבר שיר:

"ואולי זה דווקא עכשיו, כשזה נראה המצב,
לעשות דברים, שלא ניסיתי לעשות עד עכשיו.
ואולי זה דווקא עכשיו, בזמן שאני ניגש אליו,
לשאול שאלות, שלא רציתי לשאול עד עכשיו.

כן זו תקופה של צימאון, בין קירור לדיכאון,
והכל התקלקל, אז אם את רוצה את לא חייבת להישאר.

ואולי זה דווקא עכשיו, כשאני שוכב על הגב,
הרוח מכה בי, כמו שאף פעם הכתה בי עד עכשיו.

כן זו תקופה של צימאון, בין קירור לדיכאון,
והכל התקלקל, אז אם את רוצה את לא חייבת להישאר."

ואני יודע שזה ילך בשוק, אני בטוח שזה יתפוס. זה הכל קשור
לאישיות, אתה לא צריך בכלל לדעת לנגן, זה הכל קשרים. אבל אני
בכל זאת אלמד לנגן. אולי בגלל המדורות, אולי בגלל המצפון, אני
לא בטוח בגלל מה.