"למה אתה כזה שמן?!
תפסיק כבר לאכול שמן-בלון!!"
"אח! די ! תעזבו אותי כבר! מה אתם רוצים ממני בכלל?!"
זה כאב.... אף פעם לא הבנתי למה הם תמיד באים דווקא אלי.

לא ידעתי מה כאב יותר, מה שהם אמרו או האגרופים לבטן שקיבלתי,
אלה שהם אמרו שלא כואב כי יש לי שכבה של שומן שמגינה על הבטן
שלי. הם לא יודעים! להם אין בטן כמו שלי! הם לא מבינים כמה זה
כואב!
הדמעות התחילו לרדת תמיד ביחד 3 או 4, אף פעם אין לאף אחד אומץ
לבוא אלי לבד.
כל אחד מהם יודע טוב מאוד שאם הוא יתקרב אלי לבד אני אכסח
אותו.
בחיים אני לא ישכח אותם. את השמות שלהם: איתי, יובל, ערן,
וגדי.
חבורת הרשע, ככה אני קורא להם. אפילו ציירתי אותם פעם אחת,
והראתי לאמא, היא לא הבינה מי זה חבורת הרשע, ולמה שילדים אצלי
בגן, ישראלים, יהודים. היא אמרה שאחרי מה שהיא עברה היא יודעת
מזה רשע ואף יהודי לא יכול להיות רשע כמו כלב נאצי.
כן, גם על זה הם דיברו. פעם הם אמרו לי שהנאצים הזריקו לאמא
שלי בשואה חומר שיגרום לה להוליד ילדים שמנים והמספר שיש לה על
הילד זה המספר של הקילוגרמים שהילדים השמנים שלה ישקלו.
אבל לא האמנתי להם! הלכתי לשאול את אמא על המספר, היא הביאה לי
סטירה ואמרה שיש דברים שלא מדברים עליהם אף פעם, במיוחד לא עם
ילדים קטנים, ואולי פעם, כשאני יגדל, אני אבין משהו.
יותר לא שאלתי, אני ילד חכם ולא מסתבך בצרות, ואם אמא אמרה שלא
שואלים, אז לא שואלים, מה אני רוצה לקבל עוד סטירה?

הגננת באה, היא צעקה עליהם: "מה זה איך אתם מתנהגים? תעזבו
אותו בשקט!"
היא תמיד צועקת עליהם כשהיא רואה, ואז היא נותנת לי חיבוק.
אני אוהב את הגננת כשהיא מחבקת אותי, יש לה ריח טוב כזה. אבל
כשהם באים אלי 3 או 4 והיא לא שמה אז אני שונא אותה, למה היא
לא מגינה עלי? זה לא צודק שהם באים אלי הרבה, ככה סתם בלי
שעשיתי להם כלום, ומתחילים להרביץ לי ולהגיד דברים רעים, דברים
מרושעים!

יום אחד בארוחת צהריים התחלתי לבכות. אמרתי לאמא שדי, אני לא
רוצה לאכול יותר ובכלל אני שבע, אמא הסתכלה עלי במבט כזה שעוד
לפני שגמרתי לדבר כבר התחרטתי על מה שאמרתי.
כמובן שקיבלתי סטירה.
"מאיפה יש לך את החוצפה הזאת!? אתה יודע מה אני אכלתי שמה?!?
קליפות של תפוחי אדמה! ואתה עוד מעז להגיד לי שאתה שבע? ומה אם
מחר לא יהיה אוכל ואתה תרגיש את הבטן שלך מקרקרת כה שלא תוכל
לישון?!? מה תגיד אז?! כמה פעמים אמרתי לך שאם יש אוכל בצלחת
אז גומרים הכל ואומרים תודה על האוכל?! תגיד תודה! אתה ילד
מאושר! בריא, יש לך אבא ואמא אוהבים ואתה יכול ללכת לגן, ותמיד
יש אוכל בצלחת!"
ואני, אני ילד חכם ולא מסתבך בצרות, ואם אמא אמרה לגמור את כל
האוכל בצלחת אז אני אגמור הכול ואפילו אבקש תוספת.
מה אני רוצה לקבל מאמא עוד סטירה?