לכולם יש נקודה כזו בחיים, שפתאום הכל נראה יותר ברור.
ההחלטה לבחור את הכיוון בצומת שאתה עומד בה הופכת להיות קלה,
כי הכל ברור, אז אתה בוחר את הדרך שלך, שנראית לך טובה יותר,
מזמינה יותר, ברורה יותר.
אתה מרגיש שהחיים מאירים לך פנים, ושהכל מסתדר לפי איך שאתה
היית רוצה. אתה מרגיש שהגיע הזמן לנוח, כי את ההחלטה שלך כבר
עשית.. אין יותר עם מה להתמודד כי הכל בסדר. סוף סוף.
אז אתה נשכב על המיטה, מתמתח, מנסה לסלק את המתח, את כל
המשקולות שהונחו על הכתפיים שלך.
אתה מרגיש שמח, בלי חששות, שעכשיו הכל יהיה יותר טוב.
אז אתה נותן לעצמך לתת לחיים להמשיך בלי שאתה שם לב לסביבה.
ואז בא המחר. הכל מתפרק. הבהירות הזו שהייתה קודם הופכת
לחושך.
הדרך הזו שבחרת, היא כבר לא מזמינה.
אתה מרגיש שאתה נופל לבור ללא תחתית.
אתה ללא שליטה.. גם לא על החיים שלך.
פתאום אין מה שיראה לך את הדרך, ואתה מוצא את עצמך לבד.
לבד, בחושך.
ואתה מגיע למסקנה הפשוטה:
לעולם אל תבטח בנקודה הזו..