יושבים בבית קפה
והוא מדבר איתי על כסף שוב
משבח ומפאר את העושר הכסף והממון,
שואל אותי בפעם המליון
אם לא הכרתי אותו בזמן שהיה לו כסף,
ואני בפעם המליון עונה לו ש - לא
ושזה לא נראה לי כזה חשוב.
והוא רק מביט מבט נוגה לעבר האופק
ואומר שהיה איש משופר, כשהיה לו כסף.
ואני מחייכת בשקט את העליבות שלי
ומורחת עוד לחמניה בפסטו
לא מבינה אותו
יוני 2003 |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.