נכתב באחד מהטיולים הרגליים הרבים, כנערה, בתל-אביב
אהובתי-שנאתי.
[אולי בעתיד יהי לחן לשיר זה, ואולי הוא אפילו יהיה פרי
עבודתי]

ילדה של חורף
מתעופפת ברחובות.
חולמת כשרגליה
מרחפות בין הטיפות.

דוק אפור של עצב
זרוק לו בעיניה,
אך שמחת
בואו של חורף,
נחה על שפתיה.

ילדה של חורף,
מאוהבת בקור.
בשמיים הקודרים,
בהררי העננים.

מה היא מחפשת?
לאן היא שואפת?
הוזה ומהלכת.
במלנכוליה מתעטפת.

ילדה של חורף.
יום הולדת בין ברקים.
בואו של האביב,
אמנם הופך מרהיב
את כחול עיניה
מלאות העננים.

אך לא ישכיחו הפרחים
ביטחונה בחורף מקלטים.
כאותם האנשים,
שטיפין-טיפין, בסתר,
הם גוססים.

רק ילדה של חורף
תזהה את המבט,
כשטיפות הן השקרים
כשהדמעות זולגות
על הפנים.