חייבת להעביר איכשהו את הדחף לחייג את המספר הזה האצבעות
מגרדות לי ולוחצת על הספרות כשהטלפון סגור.
הרצון העז הזה לשמוע את קולך לא מרפה ממני.
חייבת להפסיק את זה! כי אתה עכשיו בזרועות אחת אחרת כנראה.
ובטח שלא עוצר לשנייה לחשוב עלי, כי אני בעצם חתכתי ..
החיים ממשיכים, הייתי הרי חייל במשחק שלך, ואם לא עמדתי בחוקי
המשחק ופרשתי בעיה שלי, ברוך השם, יש מספיק שעומדות בתור לשחק
את המחשק איתך.
בנתיים אני -
שוקעת במחשבות, אוכל, שינה, עבודה, אמונות תפלות, אסטרולוגיה,
שגרה, שעמום,אינטרנט, מריחואנה, חשיש, סרטים, מוזיקה, טלויזיה,
פנטזיות, רכילויות, פאבים, סיגריות, פוזות, אלכוהול, צבעים
לשיער, פילוסופיות, פסיכולוגיה, כתיבה, עובדות, טלפון, שיחות
נפש, דייטים.
וכלום. ריק לי בחיים.
אני עוצמת את העיינים ורואה רק אותך... אני שואלת בנימוס "אתה
יכול בבקשה לעזוב את המקום? אתה ממש מפריע, מנסים לחיות פה
בשקט ואתה עושה רעש..."
אתה מחייך את החיוך הזה שלך ואני חושבת טוב נו, אם הוא כבר פה
אז שישאר, נשתה נס בחלום אחד או שניים... |