חוזרת מפורקת מהמכון כושר. חצי שעה אירובי בקבוצה המעורבת, עוד
חצי על המכשירים. לא להגזים. לא רוצה לנפח זרועות וכתפיים. רק
שרירי אורך, ומחר, בעזרת המדריכה של סופשבוע גם תרגול
הטבעתיים. נכנסת למטבח. חם, נורא חם. פותחת ת'מזגן על פול
ווליום. דווקא בבוקר היה קריר בפארק. ארבע ק"מ ריצה קלילה,
ועוד שניים הליכה. קובי אמר שאין לו זמן, צריך להיות בחברה עד
תשע, שיחד עם הפקקים זה אומר שאפילו את הקפה לא שותים ביחד.
שיט! נגמרה התערובת למכונה. שנצלצל אליו שיעבור אצל אילנ'ס
בדרך חזרה? כמה הוא שונא את המטלות האלה שמפילה עליו. קוראלהן
"שליחויות". "תגידי דורית" שומעת אותו בראש, "יש לך מושג כמה
שווה שעה מבוזבזת על השליחויות שלך? לא כדאי שתזמיני משלוח
מ'קנגרו'?". מעניין מה השווי של כל השעות שהוא מבזבז עם נערות
הליווי בדירת הרווקים ששכר יחד עם השותפים שלו לסירה.

עוד מקלחת? למה לא, בעצם. התאומות בטיול שנתי. עושות טובה
שבכלל עונות בנייד. כלומר, אם הוא פתוח בכלל. מדברות במילים
חד-הברותיות. "כן", "לא", "בסדר", "ביי". יודעת שהן מעשנות כבר
שנה. לא בצורה קבועה, אומנם, אבל בכל זאת. לפחות אין סמים קשים
אצלן בשכבה. ככה בכל אופן אומר האבא של מאי מוועד הכיתה, שהוא
איזה תת-ניצב במשטרה ומתעניין באופן אישי בניקיון בית הספר
והסביבה מספקים של חומרים ממכרים. בכל מקרה הרי אין שום בעיה
לילדים של היום לקנות את כל אגף האלכוהול בסופר. רק שיהיה
מספיק כסף בארנק. ולתאומות תמיד יש המון. קובי דואג להן, ואם
הוא שוכח, כהרגלו, אז הן דואגות לעצמן. פשוט פותחות את המגירה
הכאילו סודית בחדר הארונות ומקלפות לעצמן כמה שטרות. בכלל, הן
מאוד עצמאיות, הבנות.

כמו אמא שלהן שעכשיו חופפת את הראש בפעם השלישית תוך יממה.
שיקפצו לי כולם. אלוהים הטוב נתן לי את הגנים האלה מתוצרת אבא.
הו פאפא! אולי נשב היום ביחד. כן, זה רעיון, באילנ'ס, אז אקנה
גם את הקפה. נעזוב את קובי לנפשו המסוכסכת. באמת כבר לא דיברתי
איתו איזה יומיים. עם אבא. קובי לא ממש מדבר איתי בערך שלוש
שנים. כלומר מוציאים הברות מהפה, ומחליפים אינפורמציות ופרטים,
אבל כבר לא משוחחים. אפרופו פאפא, מוכרחה לקפוץ השבוע לבקר את
אמא.

בעצם לא מוכרחה כלום. בחירה חופשית כאילו. לא סובלת את המקום
שלה, שעד היום, 15 שנה אחרי שזרק אותה לפני שתרעיל את חייו
לגמרי, אבא מממן אותה בהכל. מילא שהיא סוחטת אותו כמו לימון
משומש (הוא צוחק עליי שאני מקטרת על החמדנות שלה- "דורי, מה זה
חשוב? אז היא שודדת אותי קצת, אבל אני חופשי, חופשי לבחור
אפילו מי ישדוד אותי"), יש לה עוד את החוצפה לנסות דרכי לטעת
בו רגשות אשם. מפחיד לחשוב שאולי בעתיד אני אהיה כמוה. אין
סיכוי, אני מהגזע של המשפחה של אבא.

למשל סבא. מנהל הדיור המוגן שלו, זה שחתם איתנו על חוזה
הרכישה, כבר מת מזמן. וסבא עוד הולך לקונצרטים, ולים, ונסע
בשנה שעברה לטיול שורשים בריגה עם הבנות, אני ואבא. וכמעט קנה
שם איזו זונה בטענה שמגיעה לו מטפלת צמודה בגילו המופלג, אפילו
שמעולם לא אושפז ולו לדקה, והפעם האחרונה שהיה חולה הייתה
כשאמא שלי לקחה מהבן שלו את הפמוטים שהיו שייכים במקור לסבתא.
בקושי הצלחנו לשכנע את הבחורה לרדת מהעניין, לא לפני שאבא ויתר
על אלף דולר, והתאומות הציבו אולטימטום לסבא- או אנחנו, או
הבהמה. הוא מת עליהן. האמת שזה הדדי. מתכתבים באימייל ובאיי.
סי. הן מזמינות אותו לכל אירוע בביה"ס, והוא מתייצב זקוף
ומעונב ומחויט גם לחגיגת סוף השנה בשיא הקיץ, ויש לו ריח של
גבר צעיר, בערך בגיל של אבא, שבקושי סגר 70 לפני שנתיים.

אז אמא יכולה לחכות. ממילא אנחנו לא ממש מסתדרות. לא סובלת את
הדירה שלה והרהיטים שלה והבגדים שתמיד קטנים עליה במידה. לא
סובלת את הרמיזות המיניות שלה, כאילו קיימים ברקע כל מיני
מאהבים חשקניים, ודי מתעבת את הניסיונות השקופים לדלות ממני
פרטים על המאהבים שלי. אפשר לחשוב כמה סקס כבר אפשר לעשות עם
הריצה היומית בבוקר, אח"כ הג'ם, הטיפול בבית ובילדות, כל
החוגים והקורסים להעשרה (לא לשכוח לחדש מינוי ב'מדיסין'!
ולהכין צ'קים לטנטרה קבליסטית ולטעימות יין מטוסקאנה), ומיליון
סידורים אחרים שרק לחשוב עליהם כואב לי הראש. אוף, מוכרחה
להודיע לפולניה שלי שתבוא לנקות אצל אבא ביום ו'. מחר התור שלו
לארח את החבר'ה של הקלפים, ובטח הבית יסריח כמו מבשלת בירה
ומאורת חשישניקים ביחד... הגברים האלה ממש ילדים גם אם יש להם
נכדים.

מתה לקפה. דווקא כשנגמר. אולי אלך על חצי- יבש לבן. יש בקבוק
פתוח במקרר. מתאים לי עכשיו להרים רגליים על הספה ולשתות לאט
ולערפל קצת את ההכרה. קובי התקשר להודיע שיחזור מוקדם כי יש
לנו איזו פתיחה בגלריה בהרצליה. כאילו שאני לא יודעת. כבר
חודשים שאני מתנענעת עם הצייר, שהוא בכלל פסיכולוג במקצועו,
לפחות פעם בשבוע. לא בגלל המין, תאמינו לי, אין מצב שכל העסק
מחזיק מעמד יותר מרבע שעה. ברוטו, כולל הכל. זה פשוט משעשע
אותי להשתעשע איתו באותה רווקייה סודית ברחוב אוסשקין. על אותה
מיטה שבעלי המתוק מזיין (עם קונדום, תמיד עם. הוא תמיד היה
אחראי, שלא לומר פחדן או זהיר) את הבחורות מחבר המדינות. אז
עכשיו החבר שלו הוא גם השותף לסירה ולדירה, וגם משתתף באשתו.

ובאמת אני די לחוצה בלוחות הזמנים. יש את המולאטי הזה שקופץ
עליי כל יום ראשון. מין אפטר-פארטי פרטי שמארגנת לי כל סוף
סופשבוע לפי ספירת הנוצרים. ויש את החמוד ההוא מהצפון, שנשאר
לישון בבית מלון במרכז, ואני מחליקה אליו, ומחליקה עליו שהוא
שוכב על הגב בעיניים עצומות ומחייך כמו תינוק. ויש את המזדמנים
מהמכון, שמתים על מבוגרות. וכמובן, כל אותם מחויבויות ישנות.
אבל הכי אוהבת לטפל בבעלי האוהב. ככה בלילה, שהוא כבר ישן
ונוחר. לפתוח את המזגן על פול ווליום, למזוג קצת באקרדי-קולה,
לשים איזה דיסק טכנו שדופק בראש, ולזיין לו את הצורה עד שהוא
מיילל עם דמעות.

רק שבמושגים של ביל קלינטון זה לא ממש נחשב זיון. גם לא
בעיניי, אם להיות כנה. יותר משלוש שנים שאין בינינו חדירה. מאז
שהתברר לי עניין הדירה והזונות מרוסיה. לא שאני כזאת צדקת
חסודה ופוריטנית טהרנית. עובדה, כל עוד הלך בדרך הישר עם
סטוצים שגרתיים, כולל עם כמה מחברותיי הטובות, זה לא הזיז לי
שערה מגולחת בפות. להיפך, אם הייתי אמורה למצוא איזה צידוק,
ואף פעם לא בדיוק חיפשתי אחד, הרי הוא סיפק לי המון תירוצים
לפסיכולוג (לא ההוא, הצייר. השרינק שלי בקושי יודע לשרבט
פרצוף). אבל מרגע שהחליט למסד את הזיונים שלו במתכונת קבועה,
עסקית כמעט, הרגשתי שהוא מעמיד אותי בתחרות בלתי הוגנת עם
מקצועניות. כמו לשחק טניס זוגות מול אגאסי ושטאף.

אז אין יותר חדירות בשבילו. לא אצלי, לפחות. מה שלא אומר בהכרח
שבעלי לא זוכה לסקס מהסרטים ולגמירות מארץ האגדות. והכל כמובן
בזכות אבות. האבא שלי והאבא שלו (של אבי). כי לפני כעשור סבא
עבר את הבדיקה השנתית השגרתית, שום דבר מיוחד לספר עליו בארוחת
ערב משפחתית. זוכרת שישבנו שלושתנו במסעדה בלקנית שעוד קיימת
היום, קובי היה בחו"ל, ואבא שאל מה פתאום הרופא של סבא חיפש
אותו אתמול. וסבא, שניקה ביסודיות את כל הבשר מהאוסו-בוקו,
הרים את העיניים מהצלחת, הביט בו בריכוז, ואמר לו בשקט "תשכח
מזה. אני נשאר עם זה עד הקבר. אפילו אם זה גידול". אבא עוד
ניסה למלמל משהו, אבל סבא רק יישר את העניבה וביקש מהמלצר
להמליץ על קינוח. כך הסתיים הדיון.

ובלילות שאני מחליטה לזיין לקובי את הצורה עד שיתפתל וייאנח
ויבכה כמעט, אני פותחת ת'מזגן על הכי קר, מוזגת לי קצת רום על
קרח וקולה, שומעת קצת טכנו שדופק בומים במוח, וחושבת קצת על
הגברים של חיי. אבא, סבא, קובי. קצת מצטערת שכבר לא יהיה לי
בן, וקצת מהרהרת אם לתאומות יש כבר חבר. ותמיד חוזרת לאותה
שיחה עם אבא אחרי הסיפור של המסעדה. "מה בדיוק רצה הרופא של
סבא ממך, ממה הוא סובל?". "זהו, שהוא בכלל לא סובל, דורי, הוא
דווקא מאוד נהנה, יש לו פרוסטטה. גם לי, אגב, ולכל הגברים
ככלל". ואז הוא מביט בי באותו מבט שסבא הביט בו, רק שאני לא
מבינה כלום. ואז הוא מספר לי על בלוטת הערמונית ואיך היא גדלה
אצל מרבית הזכרים עם הגיל. ואז הוא מגלה לי איך אבא שלו גילה
את חדוות המין עם הערמונית, ואיך סבא גילה לו את נפלאות
הפרוסטטה כמקור הגירוי העילאי. ואז הוא הסביר לי מה, והכי
חשוב, איפה, עושים. מעסים, ליתר דיוק.

ואחרי ששתיתי קצת רום, וקצב הטכנו דופק לי בראש, אני נכנסת
לחדר השינה שכבר נמצא בטמפרטורה של מקפיא מסחרי. ומסירה מעליו
את השמיכה, וסוחבת את הכר מתחת לראשו אל עבר שיפולי גופו,
ומלקקת לו את הזין עד שמתעורר בכל המובנים, ושמה ג'ל של
הומואים על האצבע המורה, ומכניסה אותה אליו עד לעיקול בו חשה
את הבליטה מעבר לדופן הדקיקה, ומלטפת לאט, ומוצצת לאט, לא
מרפה, במקביל וביחד- פה על הזין ואצבע בתחת. והוא מתחיל לילל,
כל הגברים הם בסך הכל תינוקות, וגונח כמה שהוא אוהב אותי,
כאילו זה קשור בכלל לאהבה, ואפשר לחשוב שאם לא היה מקפיד על
קונדום עם נערות הליווי שלו, הן לא היו מסוגלות לבצע בדיוק את
אותו התעלול תמורת תשלום נאות. והוא מקמר את גופו, ויונקת אותו
כמו משאבה חשמלית שהוא גומר בהתפוצצות. שלוש דקות על השעון.
לפעמים חמש, גג. ויש לו דמעות של עונג בפרצוף, והוא מתנשף
והפרוסטטה פועמת בקצב הדופק. והוא אומר לי שהוא מת מאושר.

ככה בדיוק הסביר לי אבא מה שיקרה. ככה לימד אותו אביו. הכל
נשאר במשפחה. וכמובן שקובי מרגיש חובה לטפל בי בתמורה, למרות
שהוא אולי מת מאושר, אבל יותר מכך מת לישון. וכמובן שאני לא
מוותרת לו על כל הרפרטואר, לא כולל חדירה, אף פעם. שידע שיש
מחירון בחיים- לזונות משלמים בכסף, לנשים ביחס הולם. הן לא
אמורות לגמור ואנחנו לא אמורות להתלונן. כל אחת מסדרת לה את
המיטה לפי רצונה. הכל מבחירה חופשית, כמובן.