השביל ארוך ומפותל.
הדרכים מסוכנות ואפורות.
קור איימים מטפס במעלה הגוף.
והיא ממשיכה ללכת לעבר אהובה.

"אתם לא תצליחו", היא צועקת לצללים.
"אני אנצח אתכם בסוף", זעקה אחרונה.
"את מבוקשכם לא תשיגו" היא לוחשת לחלל,
והמילים שלה עפות ברוח הקרירה.

בסוף הדרך מחכה לה הנסיך שלה.
קורן באור של קצה המנהרה.
עם ידיים פתוחות הוא ממתין לה.
וליבו מלא תקווה טהורה.

לב בתול שלא ידע צער,
תמים ואוהב שמאמין באהבת אמת.
שהכיר רק אושר ושמחה וממשיך ומחכה לה,
רק לה.

היא מפלסת את דרכה בערפל.
נותנת לליבה להוביל אותה,
היא מועדת והדמעות פורצות.
צחוקם של הרוחות נשמע מכל עבר,
והערפל שב וסוגר על קברה.

הצללים מבשרים לנסיך המיואש על מוות נסיכתו האהובה.
והוא מתהנהג כלא מאמין.
כי בליבו הוא יודע שזה הוא שקר,
והיא תחזור אליו יפה כתמיד.

עד היום אותו נסיך ממתין לשובה של אהובתו.
וגם היא בקברה מחכה רק לו.