הנה עונת הבכי הגיעה סוף סוף.
העונה שייחלת ושמחת כל כך לבואה,
ועכשיו אתה בוכה מבפנים ואף אחד לא מבין אותך.
חושבים שאתה כועס או משהו אבל הם לא מבינים,
הם לא יבינו מה עובר עליך.

אין לי כבר כוח להעמיד פנים כאילו אכפת לי.
את החברים היחידים והאחדים שהיו לי
גם אותם אני מאבד אחד אחד.

כל הדרכים מובילות אליה.
כולם כבר מכירים ואוהבים אותה
ועלי היא פשוט נמאסה,
אין לי כוח אליה,
לצחוק השמח הזה,
להתלהבות שלה.

עכשיו אני רוצה לבכות בשקט,
לבד אבל ביחד,
עם כל שאר בעלי הלבבות הבוכיים.
כוחי אזל...