עיניי נעצמות אך דבר לא השתנה מלבד זה שאת עכשיו  כאן לידי
מחייכת, חיוך שמח וברור,
מהחיוך המדהים הזה  יוצאות השיניים הלבנות, הבוהקות האלה.
שיערך גולש,חום כצבע האדמה,
כל כך טהור ויפה.

לפתע ישנו  משב רוח קריר ומרענן... כמגעך.
עם הרוח באים ריחות הערב.
הם מזכירים לי אותך, כל דבר מזכיר לי אותך...

אני נזכר כל פעם מחדש בעינייך כאשר הן מביטות בי.
אני זוכר שמחה שבאה עם החיוך.
אני זוכר צער שבא עם התשוקה,
שלי... אליך.
התשוקה שלעולם לא תתממש...

הרי לך מה זה אכפת?
את הרסת אותי כבר, ונשארתי כאן אני לבד בלא אדם לאהוב מלבדך.
אז מה זה משנה כבר.

גרמת לי להתאהב בך במשפט כל כך פשוט ונדוש.
הרסת אותי.
אני מנסה להבליג על המיסתורין שלך ולא הולך לי,
את מקשה עלי וזה רק מחמיר.
אני אדם שנקשר מהר את הבנת את זה מיד, אה?
רצית הכל, אז הנה - קיבלת הכל.
ובסוף את דוחה את כל תקוותי...