לבד תמיד לבד
מרגישה שאף אחד לא מבין אותי
כלואה בין ארבע קירות לבנים.
ריקים, עירומים ושקטים
מרגישה את הצרחות מפלחות את עורי מבפנים.
הצעקה שכל שניה יכולה להשתחרר לעולם,
רוצה לבכות, פשוט לבכות.
לשים מסכה בבוקר יום, יום
להוריד את המסכה בלילה.
להסתכל לעצמי בעיניים ולהרגיש את השנאה המבעבעת.
איש אינו מכיר אותי באמת,
הכל הצגה, התחזות או סתם משחק.
נמאס לי לחייך,
נמאס לי לשתוק,
נמאס לי לקבל הכל בראש פתוח,
נמאס שיקבלו אותי כמובן מאליו.
לבד תמיד לבד,
נולדים לבד, חיים לבד ומתים לבד.
כך הם החיים.
אבל הם לא אמורים להיות ככה,
לא באמת!
צריך לבוא אליי איזה אביר על סוס לבן ולהציל אותי מעצמי לא?
צריכה לבוא איזו פיה טובה ולגרום לי לאהוב את עצמי,
צריך לבוא מישהו.
נכון? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.