הם ניגשים לדלפק שלי בכניסה.
חלקם בוכים,
אחרים כבר מבינים,
אני לא מציעה להם נחמה.
אני רק פקידה.

יש אלו שמאמינים שאם אתה שותק,
אתה חלק מהמערכת.
והרי המערכת אשמה בכל.
אבל אני, אני רק פקידה,
במה כבר אני אשמה ?

אלו בעלי המבט המיואש,
ממעטים במילים.
אך יש את אלו שבגללם אני פקידה,
אלו שיש להם עדיין ניצוץ בעיניים.
הם תמיד שואלים על איזו בחורה או בחור,
להם עדיין יש תקווה.

ואלו שכבר מרגע ראשון מרגישים שייכים,
הם החוטאים האמיתיים.
אבל לכולם אני אומרת,
"ברוכים הבאים לגהינום".