שרירי בטן מכווצים,
ירכיים תפוסות מריקודים וזיונים
שוטים של אלכוהול זורמים בוורידים
אורות מהבהבים, פרצופים זוהרים
משפטים שבבוקר זוכרים,
לחישות על צוואר לח מאדים,
שכרון חושים.
ידיים מיוזעות נוגעות סיפורים ישנים
סדינים מוכניים
אני לא רוצה לקנזס
אני מטפטפת חיים
כל כך קרובים
שהם לא ממשיים
נוגעים
נרדמים
מכסת הסיפוקים
תודה לכם, ולילה טוב
קהל נכבד
הייתם גדולים.

אתה לא יודע מה זו אהבה
ואני לא אהיה האשה שתלמד אותך
אני אהיה הבחורה שתפשק מולך את הרגליים
תאנח לך באוזן כי היא יודעת שזה מחרמן
ותזמין אותך פנימה
אחרי שהבינה
שאהבה
כבר לא תצא לה מזה.

שוב, חסרת מנוחה
כמקודם
קצות האצבעות כבר לא מדגדגים
הם בוערים
פוחדת ללכת לישון
כי יש כוויות על המתגים
ולא מסוגלת לכבות שום דבר
כי דבר מה לא המשיך את עצמו
וכי עדיין
אין לי אהבה.

הירקון זורם ונשפך לים
הזונות גם
אני איתן
וכל המשוררים המסריחים
והאלכוהול שלהם
והדיו והמילים
ותיאורי הסקס הרחבים
גסים או עדינים
מה שייצג לי פעם חיים
היום מוקע ומוקא על ידי
ומתערבב בשירותים
(עוד שניה אני קופצת פנימה)


ומי אוהב אותי כלכך?