זה הלילה שיש לי בעיה איתו
לא הלילה בעצם, כמו שזה הלבד
הלבד הזה שנותן לך זמן לחשוב, שגורם לך להרגיש בדידות איומה
שמזכיר לך כל מעשה רע שעשית בחייך.
אני לא יודעת מתי זה יקרה בדיוק, אבל אני יודעת שזה יקרה, אני
מצפה לרגע שבו פניי יפלו במעט, לא באופן נשלט או מודע, ואז
לרגע שבו אני אשים לב לכך ואנסה להרים אותם וכל מה שייצא זה
חיוך מאולץ שכזה, שכ"כ קשה לעשות וכ"כ כבד להחזיק למעלה.
אז אתה נותן לזה להשתלט עליך, ולאט לאט מהשפתיים זה נע לכל
הגוף שנופל אט אט למטה, רפוי שרירים, חסר כוח התנגדות. לא באמת
מבין לגמרי מה קרה לך הרגע, את התהליך הזה שעברת, מרגע רגיל
למדי, ממוצע למדי, או אולי אפילו שמח, לדיכאון המוזר הזה, ספק
חוסר איזון כימי במוח, ספק בנפש, הוא שם.
בפעמים הראשונות שהוא הופיע ניסית להיאבק, שמת מוזיקה ושרת
איתה, דיברת עם אנשים אילצת את עצמך לחייך, נאבק בקושי לעשות
זאת, אבל באיזשהו שלב נגמרה האנרגיה, ופשוט נתת לו להשתלט
עלייך, קיבלת אותו בהכנעה, ובעודך מרגיש אותו לאט לאט זורם לך
בכל הגוף ,כאילו הוא נמצא בדם שלך, רגע של חרטה עובר במוחך,
חרטה על כך שלא המשכת להיאבק, לרגע שביב תקווה בעינייך, מסתכל
לכיוון הכפתור של הווליום, על הרמקול האפור המאובק, רק מחכה
שיסובבו אותו, ואז מחליט שפשוט זה לא שווה  את המאמץ וחוזר
לשקוע בעצמך.
פתאום השעה כבר 3 בבוקר ואתה יושב בוהה מול המסך של המחשב, גם
הוא זקוק לאיזשהו ניקוי, חושב על כל החיים שלך, על החיים
המבוזבזים, יכלת להיות משהו אתה, יכלת להצליח, היו לך את
הנתונים, אם לא היה את הדיכאון הארור הזה, אם לא היית נכנע
לו.
לא נורא, מחר יהיה יותר טוב, אתה יודע את זה, מחר בבוקר תשכח
מהכל.
אתה מכריח את עצמך לקום מהכיסא של המחשב ולצעוד 3 צעדים שמאלה
לכיוון המיטה, נופל עליה, כאילו לא ישנת שבוע וחצי לפחות,
מרים את היד הכבדה שמגששת בסביבה למצוא את השלט של הטלויזיה 28
אינץ' שלך, הוא שזה 26?...אלוהים יודע... מדליק אותה, מתוך
ידיעה ברורה שאתה לא תמצא כלום לראות בה, או אפילו תחפש באמת.
יש איזה סרט הודי בטלויזיה, מניח את השלט בהישג יד ומתהפך על
הצד והולך לישון.
"מחר יהיה יותר טוב" אתה ממלמל לעצמך שנייה לפני ההרדמות, כמו
מנטרה כזאת שאם תחשוב עליה הרבה היא ממש תתקיים, מחר יהיה יותר
טוב.
אתה קם בבוקר, שאריות של דיכאון שנעלמות עד צחצוח השיניים, יום
רגיל למדי, נחמד, חביב, אולי אפילו טיפשה מאושר, ואז מגיעה
השעה הזאת בלילה שוב...
אבל מחר יהיה יותר טוב, נכון?