שוב התווכחנו בטלפון.
אני צרחתי המון,
אתה היית עייף.

ניסיתי שוב להסביר לך
כמה הבת שלך מטומטמת,
ואתה רק ניסית לסתום לי את הפה.

באותו ערב אזלו כוחותיך
ורק אמצעי אחד נותר-
ברגע של חוסר שליטה
פשוט פלטת-
סבא נפטר.

יכולת לנתק לי בפרצוף,
יכולת לצעוק בחזרה,
יכולת, כמו תמיד,
לטעון שזה ויכוח מיותר.
העדפת לומר-
סבא נפטר.

ואני השתתקתי...

מאז עברו שלוש שנים.
חלפו עלינו מאות תקופות,
אך גם לאחר שלוש אזכרות,
דע לך זאת:

ילדותי הקשה
מזמן נשכחה.
על הפינוק החונק שהרעפת על בתך
סלחתי כבר מזמן.
מעולם לא ציפיתי שתהיה מושלם,
אבל על אותה שיחת טלפון
לא אסלח לך לעולם.