יושב כותב שיריי
בצפיה פנימית
נוקבת,
וידוי
תפילה
הזדככות

לפעמים מתבוננת בשלוה
מאירה לי
מחייכת...
יש והיא
כמעיין חתום
בישימון
ללא שביל

בנופלי לתוהו
פורצת כתיבתי משוועת
מתחננת
זועקת כתקיעת שופר
לשמי יה

לפעמים כמה שש לקראתה
כאפיקי נגב למים מההרים
שיוצרים בזרימתם אפיקים
משלהם...

רק שלא אחטא
בלראות עצמי איזה "משורר" -
כמה כבר ימצאו סיפוק
בלקרוא את שיריי?
ואולי הזמן המתאים לפרסמם
אם בכלל -
אחרי מותי בבשר?!

מכיר מישהו שכותב שיריו
ומייד שמסיים
מוצאים את דרכם בקשת
לפח !