"בוא אחריי".
הוא הלך לפני, ראש מורם, הליכה גאה, כל כך מאוהב בעצמו.
נכנסנו למעצר, אז ככה זה נראה מבפנים... לא כל כך נורא...
"אז ככה, תוציא כל מה שיש לך בכיסים", הכנסתי ידיים לכיסים
ומיששתי בהיסוס. "יאללה, יאללה, תוציא, תוציא!", הוא אמר
בתקיפות, ואני בהכנעה הוצאתי אקמול, 80 שקל, פק"ל כיסים
וטלכרטים. "קח ת'טלכרטים...", הוא הסתכל עלי בזלזול כשאמר את
זה, בחן אותי מלמעלה למטה. הביט על עיניי הכבויות, זקני
המדובלל, כרסי הרפויה ונעלי המאובקות. עבר עלי יום מתיש
ומבחינתו אני רק עוד עבודה. הוא הסב את מבטו ואמר, "את כל השאר
אני לוקח איתי ושם בפקדון, כשאתה יוצא אתה לוקח", הוא דיבר
בשקט, בעדינות כמעט אנושית, ואז אסף את עצמו והוסיף בקול תקיף,
"ברור?!", ואני לא עניתי.

הוא המשיך הלאה והתחיל לרשום את פרטי הרכוש שלי. כשהגיע
לכדורים, עצר, הסתכל עלי ושאל, "אתה בכלל שותה ת'כדורים?", לא
הבנתי ועשיתי פרצוף מבולבל. "ת'כדורים! ת'כדורים!, ת'שותה?",
ואז הבנתי, כנראה שבעולם המונגולואידי שבו הוא חי, שותים
כדורים. ועוד אותי שמים במעצר! הנהנתי בראש. "כשתצטרך תגיד לי
ואני אביא לך", הנהנתי באדישות. "טוב, קוראים לי חן, אני המש"ק
מעצר. אתה לא קורא לי בשם שלי, אתה קורא לי המש"ק!", בטון
הדיבור שלו שמעו אגו טריפ של מקולי קלקין במסיבה של פדופילים,
ואז הוסיף "ברור?!", שוב לא עניתי והוא לרגע הסתכל עלי, היסס,
והמשיך לדבר.

בקול מלא חשיבות, כאילו הוא מסביר לי מינימום על תיאוריות
בפילוסופית המזרח, התחיל להסביר לי על סדר היום במעצר.
הוא דיבר מהר ולא ברור, הוא ניסה לבלבל אותי. הדרך היחידה
שנשארה לו להרגיש עליון עלי, אחרי שהדיבור התקיף עבר דרכי,
אחרי שניסה להביך אותי מול אנשים בבסיס והם רק טפחו על גבי
ואמרו "בהצלחה, יהיה טוב" ואחרי שאפילו לתת בי מבט חודר ולהגיד
"ברור?!", לא הוציא ממני שום תגובה, כל מה שנשאר לו זה לדבר
ככה שלא אבין, והוא אמור להיות עליון עלי.
הבטתי בזמן שדיבר על השולחן שעליו הוא נשען, אני לא מפסיק
להקשיב, להתרכז, ואז אני רואה כובע טמבל ושתי תגיות אדומות,
הדרגות החדשות שלי.

תוך שנייה זה נקלט והופנם:
ה"שותה כדורים" הזה שעושה שבוע-שבוע, הקצין שהכניס אותי לפה,
המפקדים, הרס"ר, אף אחד מהם לעולם לא יצטרך לעמוד במעמד הזה,
לקבל את התואר שאומר ללא סייג, "חשבת שאתה שולט?, טעית! אנחנו
שולטים!", אבל לא, רחוק מהאמת. אני אעבוד כמו חמוד, אני אלך
בשורה עם ידיים מאחורי הגב ואני אלך עם הכובע והתגיות, אבל אף
אחד, אף אחד לא שולט בי! לא מצליח לגעת בי!
אני אלך לעבוד עם ראש מורם, אני אלך עם ידיים מאחורי הגב, אבל
לא כמו עבד-עם גב זקוף וחיוך ענק על הפנים, כשליט הממלכה שלי,
והתגיות האלה תוך שנייה יקבלו כבוד גדול פי כמה מדרגות קצונה,
אני כבר מחכה בקוצר רוח להענקה.

הוא סיים לדבר.
"הבנת?!", הוא שאל, כמעט בצעקה, במבטו נראית הציפייה לתבוסתי.
אני מרים את ראשי, עיניי הירוקות-כחולות, הבורקות ומלאות
בצדקנות נביא הזעם יוקדות וחודרות הישר אל הנס קפה זול של
עיניו, ומבטו נסוג אחורה.
"טוב...בוא אחרי, ידיים מאחורי הגב, ברור?!"