רבים פונים אליי, בניסיון להקשות עליי בויכוח זה או אחר,
בשאלה, "מדוע רואה אתה את עצמך כאנרכיסט?". ובכן, תשובתי לכך
תיענה בשאלה, "לאן הביאנו המוסד?".
נראה, שכל דבר קדוש, טהור ובריא, אשר סובב את קיומנו, הופך
חולה ורע רוח עם מיסודו.

מה נעלה הוא ערך הלמידה. כמה מופלא הוא הצמא לידע. אין דבר
המקסים אותי יותר מילד סקרן המבקש לדעת, אשר בוחן וחוקר
בסקרנותו את הסובב אותו.
רואה אני את מוסדות החינוך, את חומר הלמידה המונוטוני והמתיש,
אסתכן ואף אומר שבחלקו מיותר, אראה את הועדות הפדגוגיות,
שהחלטותיהן שנות גורל אלפי ילדים מדי שנה ואראה כיצד אותם
ילדים אוטמים את נהרות ליבם ומואסים בידע ובחינוך ובטח ובטח
שאראה את ספקיות הידע, זונות החינוך, אשר תרות יותר אחר דרך
למלא 45 דקות, מאשר לגרות את סביבתן ללמידה.

האמונה באל, קדושת החיבור בין אדם לאלוהיו, העוצמה המיסטית
שבהתבוננות מחושבת, של התפיסה, כי יש דין וחשבון למעשינו,
אמונה בקיומם של מוסר וערכים- אך רק תמסד ערכים אלו אל הדתות
השונות - האם אלו הם ערכי הדתות הממוסדות? מרגע הקמתן קמו
הפחד, השררה והשחיתות.
הכאה על חטא, אינדוליגנציות, תקציבי מפלגות, קמעות במחיר
מופקע, השתטחות על קברים וכמובן - פולחן האישיות המזוויע לאותם
כסילים המוכשרים בדמגוגיה ובמניפולציות פוליטיות, המקנים לעצמם
מעמד של אל, וכבר אמר לפני טוב וגדול ממני, פרדריך ניטשה, "ומה
הן אותן כנסיות, אם לא קבריו ומצבותיו של האלוהים?".

הדבר ניחן במקרים רבים כדומים לאלו כמו יצרנות ותעשייה, כמו
צריכה וצרכנות, אהבה ומחויבות...
אך אין ביטוי עוצמתי ומזעזע, אשר לו עדות חיה כל יום וכל שנייה
כמו האדם.
אותו יצור הנעלה מכל החי, פסגת היכולת המנטאלית, אדון המוסר
והחשיבה, אשר נברא בצלם אלוהים וניחן בזכות הבחירה והחירות,
יצור מופלא עד בגדר יראת קודש, וצופה אני במיסוד האדם -
האנושות!
רואה אני את בחירתה של האנושות, צופה אני באכזריות, ברשע
ובבורות, רואה אני מחלות, רעב וסבל, מביט בחשש וחש באפאתיה,
בתשישות ובויתור העצמי ורואה כיצד מקריבים אנו את ילדינו אל
מכונות המיסוד והחיברות. משליכים אותם אל מערכת החינוך,
מטמיעים אל תוכם את הדתות, מחנכים אותם לצרכנות, מגייסים אותם
אל הצבא, מאיצים בהם להתחייב ומפצירים בהם להתרבות - למען
האנושות!

אכן, טבע מגוחך ואווילי הוא טבע האדם, ההופך את האמצעי למטרה.
בניסיוננו ליצור סדר בערכינו ולפתחם, סוטים אנו אל הסדר
ושוכחים את ערכינו ובמטרה אל הסדר מטים אותו לטובתנו ומחפשים
את הדרך הקלה, הזמנית, לפתרון.
דרך מעשים מבורכים ניפול אל החטא ועשיית הרע.
וכבר אמרו לפנים, "הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות".