אני ואת ניצבים במעגל.
אני אקח את הצעד הראשון.
אוזר אומץ לצעד נוסף,
את נסוגה אחורה.

בריקודנו ההזוי את תמיד שומרת מרחק,
אך בהצצה חטופה ראיתי,
כי כולך עשויה כפתורים, כפתורים.
חללים, חללים.
פחדים ודחפים.

ואם אלחץ על אחד הכפתורים,
איזו תגובה צפויה?
עם כל לחיצה שאבחר
אפתח שער למחוז בעולמך.
בואי נשחק בניסוי וטעיה.

אולי לא שמת לב,
אבל במעגל אין איש מלבדי.
יבוא היום ואדחקך לפינה
והריקוד ידום,
המנגינה תחדל.

מחוץ למעגל הריקודים
דמותי ברורה לעינייך.
עכשיו תסתכלי לי בעיניים
ותאמרי לי,
ממה את פוחדת?