יעקב-שי שביט / פרנסוס |
כשממש אין ברירה אני סוגר את החלונות
מפעיל את המזגן, מתנתק מן
העיר ומתנחש אל תוך
עצמי. אבל כשיש -
פתוח לרחוב אני מתנחשל
אפוף צמרות עבותות היונקות תחמוצות של
פחמן ומשדרות לעברי עם רוח
הים גלים ירוקים של
חמצן אנושי
[קיץ 2003]
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|